מזייפת שמחת חיים

יש רגעים שנמאס לי כבר לזייף חיוכים ,צחוק ,שמחת חיים שהחיים יפים.
מנסה למכור לעצמי שהחיים שלי יפים אבל הם לא הם ההפך הגמור כל יום שנגמר שואלת את עצמי \"למה אני חיה ?\"
\"מה המטרה של החיים האלה ?\"
יש רגעים שאני מתפללת לה\' שאני אדרס כאילו התאונת דרכים הזאת תציל אותי מכל השאלות שאני מקיפה את עצמי שאולי אז אני אבין מה משמעות החיים .
מעצבן אותי שכל אחד מאמין לחיוכים שלי אפילו האנשים הכי קרובים אליי ואולי מצד שני זה לא אשמתם כנראה אני שחקנית ממש טובה .
יש רגעים כשהייתי לבד צרחתי השתגעתי כמו משוגעת שה\' יקח לי את הנשמה לא היה לי כבר כוחות לבשורות הרעות מה שקורה בעולם…
וגם עכשיו מבחוץ אני נראת הכי רגועה בעולם אבל בפנים הנשמה שלי לא נחה .
בלי רק להיות במקום מבודד ולבכות עד שיגמרו לי הדמעות פשוט לבכות .