מושא אהבתי

את תמיד היית ילדה ואני תמיד פיתיתי אותך. את יודעת את זה כבר, ואת גם יודעת שאת היית בלתי נסבלת.
אני הייתי חכמה, ועדיין חיבבתי את הקוצים.
זה כמעט סיפור אהבה, אבל אני לא יודעת ב-מה התאהבנו.

ואני מדמיינת שאת כעת שומרת על זיקה עם מי ששיעבדה אותך אליה, ואל ערכי הצדק שלה. כי בסוף את אהבת אותי מאוד, את אהבת אותי מאוד, יקירה.

תמיד היית צמאה לשיחות חולין אתי, ואני מעולם לא הבנתי למה. מעולם לא הבנתי למה רצית שאהיה שיגרה. את אוהבת אותי מאוד, את אוהבת אותי מאוד , יקירה.

לא תמיד ידעת מה לומר אבל תמיד ידעת לחבק. ואני לא תמיד ידעתי לא להרביץ, ואני מדמיינת שאת כעת שומרת על זיקה של עין עם מי ששיעבדה אותך.

אהבתי להפתיע אותך, שכן מעולם לא סמכת עליי. אני מניחה שבכל זאת הפכתי לך לאיזשהו בית. בשיחה האחרונה הזדקנתי והתצערתי באלפי שנים.
תברחי, תברחי, אני במילא מוכרת מדי.
זוכרת שאהבתי להתעלל בך? זה היה כי הצחקת אותי.

בסוף תגידי מה שתגידי, אני בגדתי בך. הפסקתי לפתות
הפסקתי להתחכם, בחוכמות. את תמיד היית ילדה
ואיך נתתי לך להיות האמא?
ואני בסוף ילדה עזובה עזובה בוכה לך בחצר.
ואני תמיד הייתי חכמה. חיבבתי את הקוצים.
זה כמעט סיפור אהבה, אבל אין לי מושג ב-מה התאהבנו.
כי עכשיו פשוט כואב.