מורכבות החיים .

השמש לא נחה לרגע , מחחמת את עורי , מבהירה את שיערות ראשי , מייבשת את גרוני הצורב ומעלה באדים את זיעתי שאמורה לקרר את גופי הלוהט אך מכיוון ששום רוח לא נשבה לא היית אפשרות כזאת .
אך לא נחתי לרגע .
ואם אני לא הייתי כאן חופרת באדמה למען אהבה שנשכחה , מי היה עושה זאת ?
לא אחותי היקרה ליאת , הו לא , היא היית עסוקה בספרייה הלימודיים וחינוכיים ובניסיונות שב לשבות את ליבו של ישי שכבר ממזמן הבהיר לה שהוא יוצא אך ורק עם בחורות מושכות ואינטלגנטיות ובכך ניפנף אותה מעליו ופגע באגו שלה ובתדמיתה העצמית .
הייתם חושבים שאולי אחי הגיבור והחזק היה בא לכאן ועוזר לי להגשים את חלומו של בנאדם אשר היה יקר לליבו , אך לא , הבחור החליט לנסוע לחצי שנה לאוסטרליה בתור תייר .
עוד תנופה – ובום – העט חפירה פגע בעוד גוש אדמה חופן אותו בתוכו , ועוד תנועת יד מאומצת והאדמה מועפת מאחורי נוחתת בעננת אבק ורסיסי אדמה .
"זהו" אמרתי לעצמי והתכופפתי להרים את שתיל עץ האורן הקטנטן והנחתי בתוך הבור שיצרתי במשך רבע השעה הזאת .
אחרי שסגרתי עליו את אדמה והשקתי אותו בטיפה מים עזבתי את המקום על אופניי ממהרת הביתה .
המחשבות התרוצצו בראשי לא נותנות מנוחה .
'כמה זמן עבר ? ' – 'מתי כבר אשכח ?' – 'האם אהיה כמו אחיי ולא יהיה איכפת לי יותר ?'
כבלתי את אופניי לעמוד ליד בניין מגורי ועליתי בדילוגים במדרגות עד לדירה מספר 15 בקומה השישית והאחרונה .
כמו אזעקה אוטומטית המופעלת ברגע שאני נכנסת לבית החלו הצווחות .
"הייכן היית ? את חושבת שלעולם תוכלי להסתובב ברחובות כאילו אין לך בית ? תראי איך את נראית ! " כאילו עודני בת 11 , ילדה תמימה ומיסכנה שלא חזרה מבית הספר ישר הביתה ובמקום הלכה ושיחקה במי שופכין .
"אמא , תרגעי . אני בסדר , אני מסוגלת לדאוג לעצמי , אני הלכתי לנטות עוד עץ ליד הקבר . . זוכרת שזה המ שהוא רצה ? זוכרת מה התאריך ?" אמרתי חצי בטון מרגיע חצי בטון מוכיח והורדתי את נעליי תופסת אותן ביד אחת והולכת מהר לחדר שלי ושל ליאת .
"נגה ! חיזרי הנה ! אני אמרתי לך שעלייך לשטוף כלים וריצפה ? ומה עם הכביסה ? שחכת ? וכי מה עליי לעשות עם המקרר הריק הזה ? לבשל אותו על הגז ולהוסיף פלפל שחור ומלח ? " היא זעקה מתעלמת מהתוכחה שלי , הקול שלה הלך והתחלש אחרי שסגרתי את הדלת בטריקה מנסה לנשום נשימות נורמליות וקצובות ולא להתעצבן.
"תרגעי כבר ! את כמו סיר לחץ , כל מילה עושה ממך כזאת מפלצת עצבנית" אמרה ליאת ששכבה על מיטתה על הבטן עם רגלייה למעלה מתנודדות ספר מונח על הכרית מולה ומבט מתנשא ומתריס על פנייה .
כאילו היא קוראת אליי תיגר .
העדפתי לשתוק כי הבנתי שזה עוד אחד ממשחקי כבוד העצמי שלה , וניסיון להחזיר לעצמה את ביטחון העצמי שנפגע כ"כ .
במקום זה החזרתי את הכדור למיגרשה ואמרתי – " את יודעת שנטעתי היום עוד עץ ? למה לא יכלת לבוא איתי ?" – " כי אמרתי לך כבר ידבילית , אני עסוקה בדברים חשובים , כמו פסיכומטרי , עבודה , ספרים אנטלקטואלים , אני לא – " – " את לא מה ? את לא יכולה לנטות עץ ליד הקבר של אבא שלך ביום שבו הוא מת ? את לא יכולה לנסות לזכור שהוא עשה למענך כ"כ הרבה ? שהוא – " – "את לא תבואי ותוכיחי אותי ! מי את חושבת שאת ? הבנאדם ידע שהוא גוסס , ידע ולא עשה דבר ! העדיף למות ולהרוס אותנו מאשר לנסות להלחם על חייו , אז אם לא מפריע לך אני רוצה לחיות את החיים שלי ובלי בכי בלילות , כן אני שומעת אותך תמיד , ובלי דרמות וגלי זיכרונות כואבים . . " טון הדיבור שהתחיל בנימה שקטה התגברה עד כדי צרחות , ליאת כבר לא שכבה על ביטנה היא ישבה על המיטה גבה זקוף וגופה מתוח קדימה בפוזת תקיפה .
קמתי במהרה ממיטתי וצעדתי במרוצה לפתח החדר מתעלמת מליאת הרושפת והזועפת .
מיהרתי למקלחת מורידה את גופייתי עוד לפני שהגעתי אפילו לדלת חדר המקלחת , מה שהתגלה כטעות מרה משום שהדלת נפתחה בפתח עמד יואב חברה הזמני של אימי שהסתובב בדירתנו בחופשיות מזה שבועיים .
הוא לטש בי עיניים תוהות , בעצם לא ממש בי , אלא בחזיית התחרה שלגופי .
במהירות ובניסיון עלוב להסתיר את מראה עיניו כיסיתי את עצמי בגופייה שהחזקתי בידי .
מרוב מבוכה יצא לי קול מוזר ואז צרחה זועמת – "מה לעזאזל אתה עושה כאן ?" שאלתי בזעם שוחכת לרגע שאני נמצאת בסיטואציה מביכה ושאני חצי עירומה מוחבאת מאחורי פיסת בד שלא מכסה דבר .
יואב התעשת במהירות ועטה על פרצופו מבט מלגלג –"אני במקרה יואב – חבר של אימך , ואת חמודה במקרה חצי עירומה מולי . . לא כדי שתשמרי את צרחותייך לזמן מתאים יותר ?" טיפוס חלקלק , מסריח , נתעב , עלוב , רפש , אפר האדמה .
אלו מילות הגנאי שרצו במוחי במספר השניות שלקח לו לפנות את דרכי למקלחת ולי לטרוק בחוזקה את הדלת אחריו .
התעלמתי מתלונותייה וצרחותיה של אימי שיש לה מיגרנה ושלא אעז שוב לטרוק כך את הדלת והזרמתי מים חמים על גופי מנסה בכוח להרגע ולנשום בקלות .
אתם תוהים למה בחורה בוגרת וחכמה כמוני לא תופסת את רגלייה ומשכירה דירה הרחק מכל הבלגאן הזה , זה ישמע כמו קלישאה גרועה במיוחד , אני פשוט דואגת לאימי לאחותי , לאימי שלא תוכל להסתדר בלעדי , ושאולי רק אולי הביקורת שלי כלפי חבריה וכלפי תיפקודה הלקוי בבית מחלחלים בה .
ולאחותי שלא תהיה בודדה ותכנס בעצמה במלוא הכוח על כל דבר קטן שהיא נכשלת בו .
ובעצם , אני מפחדת , פחד מוות , להתנתק ממה שנשאר ממשפחה יפה ואוהבת .
מפחדת פחד מוות להיות לבד , לישון בשקט .
מפחדת פחד מוות שאם אגור רחוק , אשכח אותו , את האב הזה שלי , שהיה הכל בשבילי , ולא אני לא אומרת את זה רק משום שהוא איננו , הוא ואני באמת היינו קרובים , יותר ממה שנדמה .
ובכל זאת , אני מפחדת מאותם סיוטים קשים , שבהם הוא מופיע לבוש לבן מתמזג עם הרקע הלבן והמפחיד ואומר לי שאני יכולה לשנות הכל , לטובה .
כל הלבן הזה מפחיד אותי , יותר מידי טוהר , יותר מידי זוהר . .
ועכשיו בחושבי על כך הדמעות זולגות בעוצמה מפחידה .
יורדות ומתמזגות עם מי המקלחת הנקיים .
מלוח עם מתוק .
ואני בוכה במלוא העוצמה .
שישמעו שם בחוץ .
שירדו עליי שאני תינוקת , לא יכולה להתגבר .
שיגידו מה שיוצא להם מהפה באותה השנייה .
אני בוכה על ההפסד שלי , על הכאב המר שנפל בחלקי , על המצב שהגענו אליו בגלל שהוא כבר שם , על זה שבחתונתי הוא לא ילווה אותי לחופה , על זה שאולי ישב שם בשולחן הכבוד איזה יואב אחד במקומו .
יפחותיי רק מתגברות עם המחשבה על יואב בחתונה שלי לבוש חליפה לבנה ומבט ניצחון .
דפיקות קשוחות ומתונות בדלת – " סתמי כבר , אני מנסה ללמוד ! כל היום את רק מתייפחת במקום לעשות משו עם עצמך".
הלוואי והיא היית מותירה לי זמן להחזיר לה משו בסיגנון "אני שלא כמוך לא שוחכת אנשים שהיו חשובים לי " אבל שמעתי את צעדיה לחדר ואת טריקת הדלת ולא נותר לי רגע להגיב .
ובמילא מהז ה משנה ? אחרי הכל כל מה שהיא אומר לי ולהפך נכנס מאוזן ימין ויוצאת מאוזן שמאל .
זה מי שאני וזה מי שהיא , לעולם לא נדע מה היה קורה אילו אבא לא היה נפטר , איזה מין יחסים יכל להיות לנו .

ליאת –
הבכי הבלתי פוסק של נועה חירפן אותי לגמרי , בעוד רגע הייתי פורצת את דלת השירותים פותחת לרווחה את דלתות המקלחת וסוטרת לה.
נימאס לי ממנה כבר . קודחת כל היום כמו קדושה מעונה על כל הרע בעולם הזה , ועל אלי אחינו שברח ממנה או מכולנו לאוסטרליה עם החברה המתנשאת הזאת שלו דבי , דבי האמריקאית , דבי החכמה , דבי עם התואר בביולוגיה ימית , אולי בכל זאת יש משו בדבי הזאת אחרי הכל היא תפסה את אבי והן יחד מעל שנתיים .
ניסיתי לחזור לקרוא את אנקת גבהים [ באנגלית ] אבל הפרצוף המוכיח של נועה צץ לי בזיכרון .
מי היא חושבת שהיא שהיא – מחשבותיי נקטעו מצילצול הפלאפון שלי , על הצג הופיע מספר חסוי .
החלקתי את הסליידר ועניתי ב – הלו גבוהה .
"ליאת ? זאת שירן " היא השתתקה ונתנה לי רגע לרענן את הזיכרון , מה שבאמת הייתי צריכה לעשות , פאאק זאת האקסית של שי , הבהמה הזאת , אני אראה לה מה זה משמיצה אותי בכל העיר , קוראת לי רודפת בנים , מתחנחנת , מתחנפת , והיא בעצמה לא מפסיקה לשלוח לו הודעות .
"לפני שאת מתחילה לדבר , רציתי להגיד לך שלא אני הוצאתי לך שם של רודפת גברים רפסננית ומשתרמטת." – "לא שמעתי את הקטע של משתרמטת עדיין" אמרתי בקול הכי מתנשא ובוגר שלי . "טוב זה לא ממש משנה הא ? ! בקיצור רציתי להגיד לך ששי הבן זונה הזה הוא הבנאדם שמדבר עלייך בלי סוף מוציא אותך כזאת מפגרת, ובעצם – " " את באמת מצפה ממני להאמין לזיוני שכל שלך ? ברצינות שירן לכי תמצאי תעסוקה , שי לא היה עושה דבר כה נתעב , רק את מסוגלת לכך , כלבה תככנית" אמרתי בזעם רב וניתקתי עלייה תוך כדי סגירת הסליידר בתקיפות .
מפגרת ! שי מושלם מידי כדי לרכל ככה . ברצינות .
דלת החדר נפתחה וועהה הבכיינית עמדה בפתח עם מגבת עוטף את גופה שיערה רטוב ולא ספוג ומטפטף על הריצפה , וביד אחת בגדייה המלוכלכים מאדמה וזיעה .
"למה את לא – " באתי לשאול אותה למה היא לא עוטפת את שיערה הארוך במגבת אבל היא קטעה אותי באמצע עם קול ערסי "מה את רוצה ממני ? רדי לי מהווריד ותחזרי לספרים שלך!" וזרקה כדרך אגב את בגדייה לסל כביסה .
"אוף איתך , את כזאת נוטפת רעל כל הזמן , הפסייקי לבכות ותביאי סמרטוט לנגב את הטיפות מהשיער שלך" אמרתי וקולי התרכך , לפני שהיא הבינה מה פתאום נהייתי נחמדה אלייה זרקתי עלייה מגבת שהיית על מיטתי , אלוהים יודע למה , מאז הלימודים האלה לא שמתי לב מה מצטבר לו על המיטה , אם זה עטיפות של חטיפים או סתם ספרים משומשים של תלימידים הרבה יותר חכמים ממני .
"את יודעת , ישי סתם דביל שהוא לא רוצה אותך , חוצמיזה למה את בכלל רוצה אותו , הוא כזה מפגר , חושב שהוא נטו מלך העולם אם לא יד ימינו של אלוהים . . " נועה אמרה בקול ביקורתי תוך כדי שהיא מנגבת את עצמה ומוציאה מהשידה שלה קרם גוף ריחני ומתחילה למרוח בסיבובים על גופה החטוב והמעורר קינאה , איך זה הגיוני שהבחורה הזאת לא מודעת לעצמה ? היא כזאת שלוכית שזה מפחיד אבל מה ? לה יש את הגוף העסיסי וסקסי , את הפרצוף החינני ששום מייקאפ לא מתקרב אליו , העור החלק והחיוך עם הגומות ושלא נדבר שמכולם היא היחידה שירשה את עינייו הירוקות דבש של אבא זיכרונו לברכה .
"עזבי את לעולם לא תביני , את כ"כ שקועה בעולם שלא קיים , תפתחי ספר , תלמדי , תצאי לעולם , תתאהבי ונדבר." פטרתי אותה בהינף יד וחזרתי לספר מודעת לעניין שכרגע קראתי לה "ילדה קטנה" ושבטוח בעוד רגע היא תשלוף איזה נר ריחני מהמדף ותזרוק אותו עליי בקריאה אינדיאנית שתעצבן את אמא .
לאלוהים בוודאי יש ראש מעוות , איך לעזאזל הוא חשב לתת לי אחות קטנה שתעורר בי קנאה רושפת בכל שעות היממה , שהכל בא לה בקלות , ושהיא אהובה על כולם , ששנונה וחדה כמו תער , שיפה כמו אלילה – וללא כל מאמץ , שמחייכת ונותנת מעצמה , ומקבלת המון מכולם , שמסוגלת להצחיק אולם שלם של חברי כנסת קשי יום ורציני פרצוף ותמיד תדע מה לעשות ומתי ?
הלוואי והיא לא היית קיימת הגוש שלמות הזאת שאפילו לא מודעת לעצמה . . !

נועה –
אילו היו נותנים לחיות את זכות הדיבור , ניראה לכם שהכלב של השכנה היה זועק עלייה קללות אינספור ומתעקש לא לזוז מהמקום כשהיא מושכת אותו באכזריות בקולר ואז מרביצה לו על הראש ?
המחזה עורר בי השתאות , הוא כזה קטן וחמוד , לאכול אותו עם רוטב טריאקי , ואם כבר מדברים על רוטב טריאקי , אני כ"כ מאחרת לשילי ומירי שאני בטוחה שהן כבר הזמינו את המנת סושי האהובה עלינו והחלו להתחזר עלייה בלעדי .
תפסתי את האופניים שלי ועליתי עליהן בקפיצה .
אחד הדברים האהובים עליי זה האופניים , התחושה של החופש כשאני רוכבת עליהן , הרוח בשיערות , המרץ בגוף , המהירות המצטברת . .
זה כאילו העולם פתאום הרבה יותר יפה .
וכמו שציפיתי , אחרי שקשרתי את אופניי לעמוד אקרעי , שילי ומירי היו עסוקות בתפיסת המקלות הסיניות הללו במיומנות רבה ובהכנסת הסושי לפה במהירות תוך כדי פיטפוט .
"היי ! שחכתן אותי ?" שאלתי נוחתת על הכיסא הפנוי.
"כל וכלל לא ," אמרה שילי בפה מלא וניגבה רוטב שנזל לה על הסנטר .
"כן הזמנו הרבה , יש עוד בדרך" מירי אמרה והניחה את המקלות מוציאה את הטלפון הרוטט שלה מהכיס של הג'ינס שלה –
"דני נוני שלי ! איך היה האימון ?" היא קראה בקול המתחנחן והמעצבן שלה שהיא משתמשת בו שבכל פעם שהיא מדברת עם חברה מזה 10 חודשים , דן , כוכב הכדורגל החתיך שבמקרה יוצא עם מירי , הילדה החנונית של השיכבה . .
"אגב , את זוכרת את החבר'ה האלה מהכינרת ? שהיו אוהל לידינו ועישנו חשיש וצחקו כל הלילה ? בקיצור כמה מהם ביקשו ממני חברות בפייסבוק , ואנחנו מדברים , זוכרת את השטני הגבוהה ההוא , שלבש גופייה לבנה כאילו איזה 4 ימים ברציפות , אז הוא שיא הדלוק עליי , והוא שאל אם יש מצב שנעשה פגישה מחודשת , את אני מירי , חן , מאורי ושוהם . אז חשבתי שאת חן לא נביא כי היא סתם שרמוטה , ואני לא רוצה שיחשבו עלינו שכולנו כאלה , את זוכרת את הטיול השנתי , הסתומה היית שם כימעט עם חצי שיכבה , אלוהים . . בקיצור מה את אומרת ?" כרגיל שילי דיברה מהר ולא השאירה לי זמן להגיב .
"לא יודעת , הם מעשנים חשיש , ו . . –" "אני בטוחה שזה היה חד פעמי , טיול את יודעת . . נו מה את כבדה כמו משקולות של שחקני כדורסל יאללה נזרום הם חמודים !" שילי קטעה אותי ובמהירות הרימה את הסושי האחרון והכניסה לפה ברעבתנות מרימה את הקרש ומושיטה למלצרית שהגיעה כשבידה האחת קרש זהה עם סוגי סושי שונים .
כשסושי לפנינו והמקלות בידינו וציפצופי האהבה של מירי באוזנינו חשנו את הקירבה ההיא שיש בין חברות טובות שכה שונות אחת מהשנייה , אני האיכפתית , היציבה , המאזנת ומתבודדת – שילי , הנועזת , המצחיקה , האופטימית והמלאת שימחת חיים – מירי , הביישנית , המבריקה , החמודה והיחידה עם חבר קבוע שאוהב אותה כמו שרק בנאדם יכול לאהוב בן אנוש אחר . .
ואלוהים אהבתי אותן , אבל כמו כל דבר אחר במציאות העגומה שלנו – זה בטוח הולך להשתנות . הלוואי שלא .
הלוואי ולעד נוכל להשאר ככה . .

שילי –

"אמא! ברצינות ! מה חשבת לעצמך ? אני לא מסכימה ולו לרגע לצאת עם הנימרוד הזה . אפילו החנון של השיכבה שלנו יודע שלא לובשים שורטס סתם ככה אם זה לא למטרות ספורט!" ניפנתי בידי וסובבתי אלייה את גבי .
אבסורד ! לאימי לא הלך בחיי האהבה אז היא מנסה לסדר לי כל מיני יצורים מכוכב נגה .
ברצינות מה היא חושבת לעצמה האמא הבלונדינית המזוייפת שלי בעלת השדיים המזוייפים האלה שלה והאף המנותח כיאות .
אלוהים היא נראת כמו גירסה מאוד לא יפה של פמלה אנדרסון , רק חסר לה לעשות בוטוקס בשפתיים ולגדל שרירים בבטן ואולי אפילו לעשות כמה סרטי פורנו , אה אופס היא עשתה את זה כבר .
ביישה אותי בפני אומה שלמה , ונחשו מה ? אני הייתי עוד עובר המתפתח לי בבטן בשקט בזמן שהיא עושה כסף מעסק לא ראוי , פלא שהרווחה עוד לא הוציאה אותי מהבית .
טרקתי את הדלת בפרצופה , יודעת שלא משנה מה אעשה היא לעולם לא תגיב בחומרה .
"שילי , הוא בחור נחמד , רק תכירי אותו , אבא שלו מולטי מיליונר.." היא צעקה לתוך הדלת , מה שגרם לי לפתוח אותה בחוזקה ולנעוץ בה מבט רשפני"אוף סתמי כבר ! לא הכל סובב סביב כסף כסף וכסף וזנות !" הרמתי את הקול רק טיפה מהמותר כנראה כי אימי העוותה את הפרצוף והבליטה את שני הגושים הללו שלה שבזכותן עשתה כה הרבה כסף שלשמה היא בדיוק רוצה שאני אכיר בן של מולטי מיליונר שעוד לא שמע על שרירים והסרת משקפים בלייזר ?
"שילי ! את לא תדברי אליי ככה ! צריך להיות לך כבוד אליי אני – " "את איבדת את הכבוד שלך ממזמן באותם סרטי פורנו מבישים, אלוהים לא יכלת לדגמן או משו?" אמרתי באכזריות מסננת את המילים מבין שיני ויודעת שאני אתחרט על זה , אבל באותו השנייה לא יכלתי לשתוק , אלוהים , כמה שלפעמים אני שונאת את הפה הזה שלי !
היא רק הביטה בי והיסתובבה מפנה לי את גבה , נותנת לי את התחושה שהגיעה לי – בושה , מצפון וקמצוץ רוע.
"אמא. ." אמרתי בקול חלש מתחרט . היא הסתובבה אליי בנחישות והביטה לי בעיניים כשעינייה מוצפות דמעות –"אני לא אבקש סליחה על מי שאני . . " והיא צודקת .
מה יכלתי להגיד . אז פשוט נכנסתי לחדר סוגרת מאחורי את הדלת , יודעת שלא אוכל להחביא אותה בארון מכחישה כל קשר אלייה לכל החיים .
התחברתי לפייסבוק במהירות מחכה כבר לראות אם לידור שלח לי איזה אינבוקס עסיסי , הוא כזה חתיך , אלוהים ישמור , כאילו אל פיסל את דמותו , אין יופי כזה בנימצא .
הפייסבוק איכזב , או שמא זה היה לידור , מעצבן הזה , משחק אותה קשה להשגה , בכינרת הוא היה פחות סנוב .
אבל אני שלא כמו רוב הבנות הסתומות בשיכבה שלי , מכירה את חוקי המשחק , הו כן , אני אלופה בהם , כל גבר חתיך וקשה להשגה נופל ברשתי במספר ימים בלבד .
היה לי כישלון מוחץ מול עיניי בדמות אימי כדי שאדע מה אני לא רוצה להיות , אישה בגיל ה30 לחייה יפה להפליא אבל בלי ביטחון עצמי בגרוש , לא אני לא כזו ולא אהיה .
לידור היה מחובר , לא שלחתי הודעה במקום שלחתי הודעה לחבר שלו מור.
"היי חתיך ? מאיתך?" – "מהממת מה איתך ?" – "מדהים , חיכיתי שתתחבר , לדבר איתך וכאלה ." אני יודעת שברגעים המידע יתפרש , שילי הכוסית מעוניינת במור הגוץ והשרירי , ובשניות אני אקבל – הוא כמו שאמרתי , הודעה מלידור שניבהל שאני כבר לא מעוניינת בו , כמה שזה מדהים תורת המשיכה .
"אהה , אז את אוהבת שרירינים נמוכים עם שי"ן שורקת" לידור כזה מתוק , ככה לדבר על חבר רק כדי להוריד מערכו בעיני הבחורה שהוא רוצה , גבר כלבבי , שיעשה הכל למען אהבה שלא קיימת .
"היי מתוקי , מאיפה אתה מביא את השמועוות האלה?" אני כותבת ומתרווחת בכיסא מחייכת חיוך ניצחון , זה היה קל .
כעבור שעה הבחור דרש את המספר שלי – "למקרה הצורך" – והבטיח לי נשיקת לילה הטוב , וכמובן שאל על "מתי אראה אותך נסיכה יפה ?" – אויש כמה צפוי .
כל הגברים אותו הדבר , ילדים קטנים שזקוקים לאימל'ה שלהם שתשכיב אותם לישוןן עם בקבוק חלב חם ורוצים שאת תהיי תחליף האמא שלהם.
עוד אתגר שהלך לעזאזל , מה קורה לכולם ? איפה הגברים האמיתיים , לא הרכיכות , האלה שבסרטים . .
נכנסתי למיטה ובשנייה הפלאפון שלי רטט , הודעה ממספר לא מוכר – "את באמת חושבת שאת משהו מיוחד הא? לא הייתי מתקרב אלייך אפילו אם היית משלמת לי שכר טירחה ." בשנייה אני כבר הייתי בתנוחת ישיבה כשהדם עולה לי לראש בשנייה הבאה .
מי לעזאזל ???? שלחתי בחזרה "שתוק , היית מת להיות איתי , אתה סתם מנסה למשוך את תשומת ליבי" אולי זאת בחורה שמתגרה בי , הן תמיד קינאו בי השרמוטות הללו .
לא הייתה תשובה . שילך !

נועה –

ליאור התגלתה כבחורה מדהימה , מפתיע בהתחשב בעובדה שהיא ניסתה לגנוב לכל הבנות בשיכבה את החברים שלה ואפילו הצליחה פעמיים , אבל זה מחוץ לתחום כי כרגע היא ואני יושבות ליד שולחן עגול בחדר מורים ומארגנות במרץ ערב בלתי נשכח שכולל נשף ריקודים [ עלק נשף . . רק המחשבה על המילה הזאת מעלה בי תמונות של שמלות מלמלה מזעזעות ללא סוף ומוזיקה קלאסית איטית ומעייפת ] , שום שתייה חריפה כי אחרי הכל זה מטעם הבית ספר , אבל אל תטעו לרגע כולם הולכים להתמסטל לפני , כי מה זה מסיבה ללא אלכוהול , המון חטיפים מכל הסוגים [מתברר שלמרות גיזרתה המהפנטת של ליאור היא זללנית מספר אחת של ממתקים ומכירה את כל הסוגים , וכמובן מתעקשת שכולם יהיו במסיבה ובהישג יד .] ואיזה תחרות מסויימת שעוד לא החלטנו לגבייה , אולי איזה חפש את המטמון מוזר שכשזה .. עוד נחשוב על זה .
את האמת כשהמנהל קרא לי לחדרו ואמר לי שאני בתור חברה במועצת תלמידים [שלא עושים דבר אלה רק מחזיקיים בתואר בחוסר גאווה מובהק , אלה מה לעשות בחרו בי .] שעליי להתחיל לארגן ערב שכזה עם ליאור ותומר , עיקמתי את אפי בשאת נפש . רוב מי שבחר בליאור זה הגברים9 של השיכבה , תפוסים , פנויים , שמנים , רזים , אפים ארוכים , עיניים גדולות , כל הסוגים כל הצורות ובגלל כל הסיבות הלא נכונות .
זה המ שאני חושבתי לפחות .
התגלה שהיא זריזה , בעלת תושייה , חושבת מהר ועושה מצברוח טוב , אבל זה אל ישנה את העובדה שהיא היריבה מספר אחת של שילי שהינה חברה טובה שלי . . אולי הכי טובה . .
שילי היית משספת לי את הגרון לולא ידעה שאני חושבת טובות על הבחורה שגנבה חצי מהשיכבה לעצמה ואולי לנצח . .
"תקשיביי , אני יסיים פה את ההזמנה בזמן שתומר יקשט עם המורה לאומנות את האולם , את יכולה לבנתיים לרוץ לופר הקרוב ולנות את המצרכים וכשאת חוזרת תוכלי לבוא לעזור לנו לקשט את האולם . . " היא אמרה לי במין פקודה/עצה/בקשה תוך כדי שהיא מציירת כמה לבבות קיצ'ים על ההזמנה למסיבה , כשהיא נשענת על השולחן ועקוזה באוויר מתנפנף לעיני כולם גורם לבנות לקינאה ולבנים להשתאות .
בדרך כלל הייתי מנסה להתנגד כי אחרי הכל אף אדם לא אוהב שמצווים עליו מה לעשות מבלי לשאול לדעתו , אבל רציתי לצאת משם כבר , שעות שרק ישבנו ותיכננו את הערב הזה , קצת היה לי נימאס מארבעת הקירות הלבנים והעמוסים בדפי מידע למורי ישראל היקרים .
בזמן שחציתי את הכביש המפריד בין התיכון שלי ולסופר נזכרתי שהזנחתי את השתיל ששתלתי ליד הקבר של אבא . .
המחשבות זרמו ועברו בראשי במרוצה כשאני מנסה לחשוב על זמן מתאים ללכת לטפל בשתיל ותוך כדי מנסה להדחיק את רגשות האשמה שחשתי . .
כל אלו גרמו לי להיות רחפנית טיפה יותר מתמיד כך שמצאתי את עצמי חוצה באדום בלי ששמתי לב , ושומעת עוד לפני שאני רואה חריקת בלמים חזקה , ואז סובבתי את ראשי במהירות ומול העניים שלי ובשבריר שנייה כמו הזמן שלוקח לי לפתוח את דלת המקרר , או לפתוח את העיניים בבוקר גבר והאופנוע שלו עשו חריקה מטורפת וסיבוב כימעט מושלם למול פרצופי , צפירות , האופנוע מהסיבוב החד מאבד משיווי משקלו הרופף גם ככה ונופל מפיל איתו את הגבר שעליו , ואני עומדת שם בהלם , צפירות מכוניות האור להולכי הרגל כבר ירוק , מכוניות נעצרות , ואני מתאשתת , הגבר כבר נעמד גונך במקצת מרים את האופנוע שלו .
"אתה בסדר ? “ אני רצה אליו , לא שהיה המון לאן לרוץ ,אנשים מוציאים את הראשים ממכוניתיהם ושואלים אם הכל טוב איתו , ואם הוא נפצע . . זה מה שאני רוצה לדעת , רצות לי מחשבות בראש שאני מפגרת וטיפשה והכל באשמתי , איך לא שמת לב ,
הוא גורר את האופנוע למדרכה מתיישב על הספסל שמחוץ לסופר ומוריד את הקסדה , הינה משהו שיכול להוציא אותי מכל הלם שהו , הפרצוף שלו היה מדהים , מין חיקוי לא רע בכלל של צ'אד מייקל מוריי רק עם שיער חום ועיניים ירוקות .
נאלמתי דום ואז נזכרתי שכימעט נדרסתי ושקרוב לוודאי הוא נשרט ואולי אפילו חס וחלילה שבר עצם או שנייים .
התיישבתי לידו בחשש מה והפנתי אליו את גופי ופרצופי יושבת בדריכות ומביטה בו בדאגה בזמן שהוא מפשיל שרוולים ובודק את הנזקים .
"איפה כואב לך ? אני כ"כ מצטערת , אני כזאת טיפשה .. " אמרתי .
הוא הביט בי וחייך ."זה קורה , רק תזהרי פעם הבאה , לא הייתי רוצה לדרוס בחורה מהממת כמוך ולהרגיש רע עם עצמי לכל ימי חיי." אלוהים , המבט שלי על שפתיו כנראה היה מורגש כי לפתע הוא נשך אותן ואני הרמתי את עיניי במהירות וצללתי אל תוך עיניו החומות בצורת שקד .
מה זה היצור היפיפה הזה ? וואו ! כ"כ מתאים לשילי בחור שכזה לא לי . .
הוא החזיק לי את היד לפתע , נבהלתי והחלקתי את ידי מתוך ידו במהירות לפני שיוכל לעשות משו טיפשי שיעשה לי צמרמורות בגוף .
"מה יש ? היד שלי קרה?" הוא שאל וראיתי איך קמטי דאגה נחרטים במיצחו , דאגה שמה הוא לא מוצא חן בעיני , שמה הכל במקרה .
אתם תצחקו עליי , אבל אתם מכירים פיתאום את ההרגשה הזאת , את הקליק הפיתאומי בלב , כ"כ קטן וכ"כ לא מוקגש , אבל זה משנה הכל .
הרגשתי את זה , והבנתי סוף כל סוף את הזוגות המאוהבים האלה עם מבטי הערצה ובעיניים כשהם מספרים את סיפור הכרתם בהתלהבות ואומרים שמההתחלה הם ידעו שזה זה , שהם אחד לשנייה נועדו . .
"אממ , אני באמת צריכה ללכת לסופר , מחכים לי .. " אמרתי וקמתי על הרגליים , מנסה להסתיר את הבילבול שחשתי , ומישום שאני שחקנית גרועה , כל שפת גופי שידרה בילבול והוא קם אחרי מושיט לי את ידו בטקסיות ומביט לתוך עיני ממיס אותי מבפנים כמו בובת שעווה שעלתה באש . .
"אני טום , אני גר כמה רחובות מפה , אני אומר שתשכחי ממה שאת עושה עכשיו ותקפצי אליי , אחרי הכל בגללך ראש כרוב אני כימעט מתתי היום , אז את חמודתי תיאלצי לטפל לי בברך השרוטה הזו ו . . אוי . . " הוא אמר ופיתאום התחיל לקפץ על רגל אחת , " אני לא חושב שאני מצליח ללכת על הרגל שמאל שלי , אין לך ברירה אלה לסחוב אותי הביתה ." הוא חייך חיוך החושף שיניים לבנות וישרות והביט בי בעליצות . " טוב אינשטיין , א- קוראים לי נועה וב- מאוד מתוחכם התרגיל הזה של הרגל הכואבת , אבל . . אם אני סוחבת אותך "מתוקי" אז כנראה ניאלץ להשאיר את האופנוע שלך כאן !" אמרתי וציחקקתי נהינית מהפלירטוט. הוא מיד התיישר כמו חייל במילואים , הרצין ואמר בקול עבה "שכחי מזה חבובה , את הבייבי שלי אני לא משאיר מאחור ." ושתינו נשפכנו מצחוק .
איכשהו מצאתי את עצמי צועדת ליד חתיך הורס שתופס אופנוע בצידי גופו ומספר לי דברים שגורמים לי לחייך חיוכים שהיו חסרים נורא זה שנים , ואני משוחררת , ואני שמחה ואני מרגישה שהכרתי אותו כבר שנים . .

שילי .

'בואנה הבנזונה הזה יודע לנשק' ותהרגו אותי אם מחשבה אחרת עברה לי בראש באותן שניות מדהימות ש.. אממ איך קוראים לו , אה כן קובי נישק אותי בתעוזה תופס אותי עם יד אחת מהגב ומצמיד אותי אליו ברכושניות , אבל באמת מה זה השם הזה ? בטח המשפחה שלו איזה מרוקאים כבדים עם שמות תנכיי"ם , אולי אמא שלי סתומה אבל לפחות לי יש שם מקורי .
ואז ללא הקדמות הוא החליק את היד שהחזיקה לי את הגב בכזאת ג'נטלמניות אל עזור התחת שלי , באותן השניות הג'נטלמניות שלו ירדה בכמה רמות ואני הספקתי לתפוס לו את היד , להתנתק מהשפתיים העבות ורטובות הללו ולתת לו מבט שיכל להשבית דוב רעב שמביט בחתיכת סטייק אנטריקוט בגודל אדם .
מי חשב שללכת למסיבה של 21 פלוס עם עקבים של 10 סנטימטר פלוס , מאופרת כמו כוכבת רוק ועם חזה חצי חשוף יהיה כ"כ כייף .
ועוד לחשוב שרציתי לגרור לפה את מירי ואת דני בוי שלה .
חחח שני היצורים האלה היו הורסים לי את הערב הם פשוט לא מבינים את המילה כייף .
הקובי החתיכי הזה קירב את השפתיים הבשרניות המושכות ה.. אוי כדי שאעצור כאן לפני שאני אגזים , לאוזני ולחש לי במתיקות "לא מתאים לך פה לפני כולם הא? אני מציע שתקפצי אליי לדירה אחרי המסיבה." הוא הרחיק את הפרצוף המדהים שלו בעל הלסת הבולט והעניים החומות חודרות וחייך חיוך חושף שיניים לבנות .
נעמדתי על העקבים ולחשתי לו לאוזן תוך כדי גילגול צחוק מזוייף – "אתה יכול לחכות עד לסוף המסיבה ? כי אני מציעה שנתחפף מהמסיבה הזאת עכשיו." הייתי עושה הכל כדי לתפוס במצלמה את הבעת הפנים שלו אחרי משפט שכזה .
העניים התרחבו להן , הפה נפער טיפה ואז החיוך הערמומי הפציע .
לפני שידעתי מה הולך הייתי מרוקנת אלכוהול ומביטה בגבר ערום לידי , שלפתע לא נראה מושך כ"כ כמו לפני שעה כשהייתי מלאה באלכוהול ששיחק לי במוח קצת יותר מידי .
והתחושה של הריקנות הציפה אותי ממלא כל חלל ריק , מציפה אותי כאילו היא גידול סרטני זריז ביותר , לא משאירה בי שום מקום מלא , ואז גוש גדול ביותר של ריקנות מתנחלת לה בנינוחות בחזה שלי לוחצת שמה , מעבירה גלים למוח ומבקשת מהעניים להזיל דמעות , בלעתי רוק בניסיון להוריד בכוח את הגולה שחנקה לי את הגרון מיצמצתי פעמיים מסלקת דמעות עתידות לבוא וניסיתי לחייך אליו אל היצור הזה שהשתוללתי איתו לפני רגע כאילו אנחנו ילדים בגן משחקים , אבל לא נראה שהזיז לו במיוחד אם אני מאושרת או לא אחרי הכל , אני עוד אחת , בדיוק כמו האמא הכושלת שלי , בדיוק כמו כל בחורה דפוקה אחרת . .

נועה :

"טינג , טינג , טינג" – "אוף טום , כמה שזה כואב לי אבל הטיימר של הפלאפון צילצל שלוש פעמים והתעלמנו ממנו ואני ממש ממש לא רוצה שהעוגה תישרף , אז תפסיק כבר לנשק אותי" אמרתי בחצי צחוק חצי רצינות .
טום הביט בי במבט מתוסכל והרים את ראשו ללמעלה בפוזת ריחרוח.
"אה אבוד לך נועל'ה , אני מריח ריח שרוף" קפצתי מברכיו ורצתי למטבח תופסת מגבת ופותחת בלהיטות את התנור .
"שקרן" צרחתי אל הסלון צוחקת .
הוצאתי את העוגה שהריחה כמו גן עדן והנחתי אותה על השיש , שתי ידיים נשלחו מאחוריי וחיבקו אותי .
הרמתי את הראש באלכסון והבטתי בטומי שלי , בחבר שלי מזה חודשיים שנראים כמו שנתיים .
"בייבי מתחשק לך לאכול עוגה?" שאלתי בקול שקט ואינטימי מנסה למחוק את החיוך שהיה לי כה מוזר בהתחלה אבל עכשיו התרגלתי אליו.
"מממ , לא , מתחשק לי לאכול אותך סתומה שלי" הוא אמר ונתן לי נשיקה בשפתיים .
הוא סיחרר אותי , איבדתי תחושה של זמן , של מהות , של כישלון או אכזבה , הייתי עיוורת צבעים , צורות , חיות ואנשים . . טום , טום וטום . . מה עוד היה קיים בשבילי בחודשייםהאחרונים ?
לא האמא הלא מתפקדת כמו שצריך שלי , או ליאת האחות הלא מפרגנת שלי או מירי שכרגע כמה הזדהתי איתה לעומת פעם שהייתי מביטה בה בבוז מהול בעצבים כשהיא היית מדברת על דן שלה , כמה הבנתי אותה עכשיו כשהמוח שלי היה מריץ בשעות הלימודים רק שלושה אותיות בראש במקום משוואה ריבועית מסובכת .
נועה וטום , טום ונועה , מיותר לציין שכול הסביבה הייתה עצבנית , החברים שלו החברות שלי [במיוחד שילי ] אבל לנו ? זה לא הזיז , כמה שיותר רצינו להיות יחד , הברזתי מהלימודים , מהחברות , משיעורי ההיפ הופ והפיתוח קול התקשרתי שלוש פעמים בשבוע לבית קפה שבו מילצרתי שלוש פעמים בשבוע בטענות שב שאני חולה , צריכה לטפל באימי החולה , יש לי בגרויות , אח שלי בא מאוסטרליה ודודה רבה שלי נפטרה מסרטן השחלות .
הוא שעמד להתגייס לסיירת נח"ל ביולי ורצה לטחון עבודה לפני הגיוס כימעט וגרם לפיטורים שלו מהחנות ממתקים שהוא עבד בו בשל העובדה ששרצתי שמה והוא לא הצליח להתרכז בלקוחות וגם הוא כמוני ביטל ימי עבודה כאילו הוא מסלק ג'וקים.
ועדיין לא הספיק לנו . . רצינו עוד , אני הייתי כבר דיירת קבועה אצלו בבית הרחב והריק כימעט תמיד שלו משום שאימו עובדת שעות מטורפות ואביו בחו"ל שבועיים מתוך החודש וכשהוא בשבועיים בארץ הוא מטייל כאילו הוא איזה צעיר בן 20 שאין לו משפחה וחיים מבוגרים אי שמה בתל אביב הצפונית .
הפלאפון שלי צילצל זינקתי מבין זרועותיו של טום והחטפתי מבט מהיר למסך כשהבהב שמה השם"שילי שלי" מהר עניתי מרגישה עוד לפני שהיא בכלל התחילה לדבר רגשות אשמה כבדות על זה שלא ראיתי אותה שבועיים שלא נדבר על הסתובבתי איתה או דיבנרו שיחת נפש מאז שפגשתי את טום , כל שיחה זרמה איכשהוא לטום .
"היי מותק, מה נישמע?" שאלתי ואפילו לי הקול שלי היה נשמע חנפני ביותר.
"אה אני בסדר , אני סתם תוהה לאן חברתי היקרה נעלמה לה . . אה נכון יש לה חבר נאחס ששמו טום שאני מאוד לא מחבבת" היא ענתה בקול שאנני כאילו כרגע אמרה לי מהו מזג האוויר.
צחקתי , מובן מעליו שהיא לא אוהבת אותו מאותה הסיבה ששנינו שנאנו את דן בהתחלה , דן לקח לנו את מירי , וכרגע טום לוקח לשילי אותי , שזה משאיר את שילי בודדה במערכה , לבד מול כולם .

שילי –
שום עונת השנה לא תדכא את הסקסיות שלי , גם אם ירד גשם זלעפות ואלוהים בעצמו ירשום בעננים "שילי תתלבשי חם , ומשמין" אני אלך לי בשוטס וגופייה מבליטה את שני הגושים היפיים האלה שאךף גבר עוד לא עמד בפניהם ואנפנף בעכוזי הנאה שגרם למאות עיניים של בחורוות לצאת מחוריהן בפליאה אינסופית על הסימטריות הרבה ששיעורי הפילטיס עיצבו .
אני סמל הסקסיות והיופי , אין ביב ושה להודות בכך בכל רם , אין גבר שלא סובב את ראשו כשעברתי לידו ברחוב לא משנה מה מצבי באותם רגעים , יכלתי להיות עם מקפי ראייה טרנינג דהויי ורפויי שיער מדובלל ונעלי בית והייתי בדוק נחטפת לאונס חפוז בשיחים .
ובכל זאת אין גבר אחד בעולם שמתווה אליי , שנוגע בי , בי האמיתית , בי בפנים , אין גבר בעולם שאצליח להרגיש אליו את החיבה והסימפטיה שאני חשה כלפי חברותי הטובות , אין גבר בעולם שאני אוכל לחייך אליו בבוקר אחרי לילה פראי ולהגיד "מזל שהייתיאיתו אתמול" , כולם אפסים , דוחים , אחרי המעשים שלהם בי הם נראים לי כמו ג'וקים ענקיים שצריך למחוץ' , אבל הכל פשוט חלק מהמשחק הזה של החיים , המין היפה נגד המין החזק .
הייתי בדרכי לשיעור הנהיגה האולי 40 שלי ואלוהים עדי שניסיתי כל סוגי הפלרטטנות עם יגאל המורה השמן והחסר סנטר שלימד אותי בצורה הכי חוקית שאפשר .
אלוהים איך שהוא נראה הוא צריך להשתחוות בפני על זה שאני אפילו מנסה לגרום לו להתרגש ממני ולסיים איתי את העינוי הזה ששמו "שיעורי נהיגה " .
חציתי את הכביש לא במעבר חצייה וכשלמכוניות היה אור ירוק והאנשים המזדיינים האלו צפרו לי כאילו הכביש של אימ אמא שלהם .
שלפתי את האצבע האמצעית שלי וצעקתי מספר קללות שלא היו מביישות את אמא שלי כשהיא עשתה את סרטי הפורנו שלה ומשום מה חשה שדיבור גס מדליק את קהל הצופים .
נכנסתי לרכב והבטתי בשמנצ'יק וישר קלטתי את הפרצוף הזועף שלו. "את שוב מאחרת" הוא סינן מבעד לשיניים עקומות אך למרבה ההפתעה לבנות .
"אני ממש מצטערת שהמחליק החליט לשבות הבוקר ושהמזג אוויר התקרר ולכן נאלצתי להחליף בגדים שלוש פעמים , סליחה באמת , איך יכולתי להיות כ"כ אנוכית ולגזול מזמנך ." אמרתי בציניות והעפתי את שערי לאחור בניפנוף חד .
מה הוא חושב לעצמו שרציתי לאחר ? אלוהים אדירים אפילו דיבור יפה לא היה מרכך את ההומו הזה !
בסוף השיעור הרגשתי מנצחת , למורת רוחו של הדבה אני הצלחתי להחנות כמו גבר שבגברים , כאילו אם מועדון הדברים היה רואה את הצורה שבה חניתי אוטומתית הייתי מתבקשת להצטרף למועדון !
הגעתי הביתה ברגל כי החלאה רצה להחזיר לי ולא הסיע אותי הביתה , לא שזה הזיז לי במיוחד , כל הליכה מרזה אפילו של עשר דקות , ולא איכפת לי מ אומרים לגבי העשרים הדקות הראשונות ובלה בלה בלה .
הטלפון שלי צילצל שוב והפעם לא היה לי תירוץ הולם להתעלם ממנו לא שהייתי צריכה אחד , וחוצמיזה זה היה אחד מהמחזרים היותא אובססיבים , אם אתעלם הוא ימשיך לחפור ואם אענה אולי יצא לי מזה משו :]
עניתי בהלו סקסי במיוחד . הוא החזיר לי בהלו נרגש ושאל אם מתחשק לי לצאת היום . שאלתי ברמיזה חדה מה הוא חשב לעשות איתי היום .
נשמע שהוא רצה להגיד סקס אבל התחרט ואמר : "סתם לצאת , לשתות משו אולי." הסכמתי חמרות שבעיני זה פטתי שבחור עם גוף כזה ומוח כזה נופל לרגלי כאילו כישפתי אותו .
הוא יכל לקבל כל אחת בצורה טובה ואנטלגנטית אבל הוא בחר להתרפס , לרדוף , להוריד את עצמו לשפלות .
בזמן שדיברתי איתו קיבלתי הודעה , שוב מהמספר ההוא לפני איזה שבועיים והיה כתוב בה:
"קטנה קטנה ושובבה אחת , את חושבת שהעולם שייך לך , אבל הקשיבי יקרה את עוד תלמדי את הלקח שלך" דמי רטח בקירבי , הרגשתי כאילו הקרביים שלי עולים באש , הרגשתי איך לחץ בלתי מוגדר לוחץ לי על במוח ואיך אני בעוד רגע זורקת את הטלפון שלי על הריצפה בזעם עצור , אבל הצלחתי להרגע .
מבלי לחשוב מה אגיד למכוערת בת שרמוטה הזאת שככה מעיזה לכתוב לי ישירות לחצתי על "חייג למספר זה" והוא צילצל וצילצל וצילצל מבלי מענה .
אז החלטתי תוך כדי שאני מגיעה לדלת הדירה שלנו לכתוב הודעה בחזרה .
אימי ניסתה לנשק אותי למרות שהיא יודעת שאני סולדת מקירבתה ניפנפתי אותה שקועה כולי בהקלדה מהירה של ההודעה לבת אלף זוונות הזאת . כמה קינאה צתריך כדי לשלוח הודעות שיטנה , כשאתפוס את היצורה הזאת אראה לה מה זה קטנה !
זה הדהים אותי שמכל מה שהיא אמרה זה מה שהרטיח אותי , אולי מ]פני שאני מודעת לעצמי ואני יודעת שאני שובבה ואוהבהת תשומת לב גברים , ואני יודעת שאני חשה שהעולם שייך לי , ותמיד בחורות אמרו שיום אחד אפול על פרצופי היפה ולא ישאר ממני כלום חוץ מסיפורי גדולות השטן ,
אבל עצם העניים שקראו לי קטנה זה השפיל אותי , אני חשתי כה גדולה ובוגרת , כה נועזת ומחושלת , מי יסתור זאת מי ? !
ההודעה הלכה כך : " יחתיכת ילדה אומללה ללא חיים , מתחבאת מאחורי הודעות ומכשירים , אפילו לדבר איתי את לא יכולה , וחבל שאת מהבחורות האלו שמוציאות את העניים שלהן על אחרות ולא יכולות לחשוב על דבר אחר חוץ מזה כל היום . יאללה פרה תוציאי את העניים שלך עליי , את כמו נמלה בחצר , לא מזיזה לא לי ולא לאף אחד אחר!" שלחתי ומיהרתי להתקשר לנועה .
היא ענתה מצחקקת ומנסה להשחיל מילה שנשמעה כמו : "דגדג" אני מקווה שהיא מתכוונת לדיגדוגים ולא לחלק מהאיבר המין הנשי .
"נועה שתקי שנייה אני חייבת לדבר איתך ומזיז לי את הציץ הימיני שלי שטום מדגדג אותך" לבנתיים הוצאתי בנחישות מהארון חצאית גיזרה גבוהה וגופייה מנומרת .
“איזה שרמוטה אחת מטרידה אותי באסמסים ו . . " ניסיתי להמשיך אבל נועה שוב פרצה בצחוק מתגלגל ושמעתי במעומעם את הקול של טום מזמזם משהו נעצרתי תוך כדי משיכת הגופייה על החזיית תחרה התכלת שלי וקלטתי בבעבועה של המראה את המבט שעל פני , קרוב מאוד למבט של רוצחת סידרתית שגילתה שהקורבן שלה לא מת כמו שהיא חשבה . . שנועה לא תהיה כולה קשובה לי ? פעם זה היה שונה , אני נועה ומירי נגד החיים , נלחמות , לא שמות על אף אחד , אנחנו שלושתינו מלוכדות , יחד תמיד . . ואז מירי התחילה לצאת עם דן , ולא אשקר הפריע לי שלפתע הביטחון העצמי שלה גדל ותפח . . תמיד אני הייתי עם הביטחון העצמי המופרז , נועה נינוחה עם ותמיד היה לה טוב עם עצמה ומירי שהיית צריכה ממני עצות בלבוש ובטיפוח והרזייה . . בעיני נועה תמיד נחשבה לשווה לי , רק בגלל שאפילו אם רציתי לא הייתי יכולה לערער אותה , היא היית מתוקה קשובה אבל קשוחה וקשה כמו החומה שחוצה את סין , לעולם לא וויתרה בוויכוח , לא הסכימה שידרכו עלייה ולא נתנה שינצלו את טוב הלב שלה , היא היית יריבה שקולה ושוות ערך ומצד שני חברה בעלת ערך בלתי יתואר , מירי היית חכמה מידי , שקטה מידי , עדינה מידי ותמימה יותר מהכל ביחד לא אתפלא אם היא מאמינה לכל מה שדן מספר לה ואני עוד יותר לא אתפלא אם הוא בוגד בה מאחורי הגב .
בזעף ניתקתי עלייה יודעת שלא משנה מה , נועה לא תתקשר מתנצלת כמו שרציתי כ"כ . . ציוויתי על עצמי להרגע ולהפסיק להתרגש מכל דבר , הדבר האחרון שאני רוצה שיקרה זה שאני יאבד את נועה אז החלטתי לצאת לשתות ואולי למצוא את עצמי בידיים שריריות עוד לילה נוסף . .

מירי :
המראה לעולם לא משקרת , אני שוב השמנתי , שוטטתי עם ידיי על גופי מסמנת מה צריך ללכת ומה אפשר עוד להשאיר . . אז מה עם דן טוען שהוא אוהב את הצמיגים שלי , או שהוא טוען שתחת זה סקסי , אבל הוא בטוח לא מתכוון לתחת כמו שלי , הוא נראה חסר פורפורציות , גדול תפוח ותופס חצי מראה , וישר אליו מתחברות רגלי הדחליל האלו , שדיים שטוחות ובריב תמידי , כל אחת בצד שלה לעולם לא נפגשות , לא בשמחות ומועדים ולא לעולמים , ובטן שניתן לקרוא לה כרס ולסיים עם העניין . . איזה גוף אלוהים ? ! מה דן מצא בי בכלל !
ידעתי שאני שוב מכניסה את עצמי למצב הרוח הדיכאוני שלי שבו אני שונאת הכל בי ושאפילו אם אני אשב עכשיו ואעבור על כל התעודות שקיבלתי מכיתה א' לא אתעודד .
כל מה שיש לי זה מוח וגם הוא לפעמים איטי ומעצבן .
אני תמיד מרגישה סתומה ולא קשורה כשאני יושבת עם דן והחברים שלו , לא רק מהסיבה שדן פיתאום שוכח מקיומי אלא יותר מהסיבה שאני פשוט לא מבינה את הבדיחות שלהם , הם ניסו לשתף אותי , ולהסביר אבל אני כנראה באמת עד כדי כך לא מבינה , או חסרת חוש הומור או פשוט ילדה מוכת אלם כמו שאיזה מחליפה טרחה להגיד לי בכיתה ד' כשהיא שאלה שאלה ונאלמתי דום מרגישה איך כל עורק בגופי מוביל את הדם שבו כולו אל הראש שלי .
הדלת נפתחה בתנופה ואני קפצתי למיטה תופסת את השמיכה ומכסה את עצמי .
"אוף איתך ! רק אתה מסוגל להיות כזה חסר טאקט ולפתוח ככה את הדלת !" אמרתי בזעף עדיין תופסת את השמיכה .
דן היה נראה חתיך כמו תמיד , גבוהה שרירי עם השיער השחור שלו פרוע בצורה כה סקסית .
"איזה מצחיקה את מה את מכסה את עצמך , כאילו בחיים לא ראיתי אותך ערומה !" הוא אמר וניסה למשוך ממני את השמיכה בכח , נלחמתי בעוז ולבסוף הוא משך את השמיכה ותפס לי את הצוואר בתאווה כזו שלא יכולתי לעמוד בפניו .
מעולם לא נישקתי בחור לפני דן , לכן לא אוכל לשקר ולהגיד שהוא הנשיקה הכי טובה שלי , אבל הוא ידע לנשק והוא טען שגם אני לא רעה בזה .
רק איתו ועם נועה ושילי הרגשתי פתוחה .
למרות שבאיזשהו שלב בחיים הערצתי אותן כ"כ . . עד שהיה לי שיחת נפש נדירה עם אימי שהיא טענה שחברות אמורות לחוש שיוויון בניהן ולא הערצה עיוורת .
מאז שיניתי גישה , אני חייבת לציין ששילי לא אהבה את זה כ"כ ואני בטוחה שזה מה שגרם לנו להתרחק ככה .
עכשיו הוא היה מעליי מנשק בלהט הייתי צריכה לאזור את כל הכוח שבי ואת הריסון הצעמי שלי כדי להרחיק אותו מעליי .
"נו אבל למה?" הוא קרה בקול מתנגן .
שנאתי שהוא עשה את זה , הרגשתי צורך עז לתת לו כל מה שרק רצה כשהוא השתמש בקול המיסכן והמתנגן שלו והוא ידע את זה .
"אבא שלי למטה , לא ?" אמרתי ולבשתי טרנינג ועשיתי קוקו .
הוא קפץ על המיטה ותפס לי את היד מושך אותי אליו .
שמתי עליו ראש וכיסיתי אותנו בשמיכה .
"איך היה באימון ?" שאלתי וציירתי עיגולים על הבטן השירירית שלו .
"טוב כמו תמיד , מה את עשית חוץ מללמוד לפסיכומטרי?" הוא שאל ושיחק לי בשיער .
"כלום , " אמרתי ושתקתי .
אחרי שתיקה של כמה רגעים הוא אמר בהירהור.
"שמתי לב שנועה ושילי כבר לא בקשר כמו פעם , קרה משהו ?"
הוא אמר דברים שכ"כ הציקו לי לאחרונה ששוב חשתי את הלחץ בחזה והצריבה בעינים , מה באמת קרה ?
"ואת כ"כ עצובה לאחרונה , אי אפשר לדבר איתך בלי לשמוע כמה רע לך." הוא אמר בלי שנתן לי זמן לענות לו.
"וחוצמיזה מירי את מודעת לעניין שלא שכבנו כבר שבועיים , אני בקושי מתפקד ככה . ." הוא אמר וידעתי שהוא צודק , נהייתי חברה רעה ולא מתחשבת , אבל מה זה אשמתי שרע לי כרגע , ושאפילו המפלט שתמיד היה שם ועזר לי בדמוי ספרי לימוד פסנתר וכתיבת שירים לא עזרו , נשארתי עצובה ובלתי מאתגרת .
שתקתי עוד יודעת שהוא מכיר אותי ויודעת שהוא יודע שאני לוקחת את כל מה שהוא אומר ברצינות גם מבלי להגיב .
טעיתי הוא רצה שאני יענה לו , שאתן תשובה הולמת לטענותיו , מה רצה ? שאגיד שהוא צודק .
"תמיד את שותקת , לא עונה , את יכולה פעם אחת לעמוד על שלך , לצרוח בכל רם ? לדרוש את המגיעה לך ? להתווכח בקול על מה שנכון בעינייך ?" הטון שלו עלה וכבר לא הרגשתי בנוח עם הראש על החזה שלו , התרוממתי באיטיות והבטתי בו יודעת שהרגע הזה היה פשוט חייב לבוא .
אף אחד לא רוצה את הילדה השקטה שלא מביעה את הדעות שלה בכל רם , לא שהוא לא שמע את דעותי ותחושותיי , פיתחתי אליו נינוחות ונוחות כזו שלא פיתחתי כלפי רבים אחרים אבל בכל זאת מי שאני איתו זה לא מי שאני רוב הזמן .
"דן אתה יודע מי אני אתה מכיר אותי ! איך תוכל לדרוש ממני להיות אחרת אם זה מה שהתאהבת ב?" אמרתי בשקט מביטה בתוך עיניו בעוצמה כזאת שיכלה לקדוח שני חורים .
הוא נאנח ואמר בקול שקט חדור עצב : "אני כבר לא יודע אם אני אוהב את זה כמו פעם . . "
זה היכה בי כמו חץ חדוק רעל ישר ללב , מפשיט שמה קור וחום יחד , אפילו שידעתי וחששתי שהיום הזה יגיע , לא רציתי שיגיע , עיניי מלאו דמעות וגרוני צרב ,לא רוצה ! לא רוצה ! הקול צעק בראשי ממאן להאמין , לא מסכים לאבד את הדבר הכי יקר לליבי , לאאאאאאאאא !0 צרחה מקפיאת דם נצרחה בתוך מוחי .
דן ראה את הדמעות שלי ואוטומתית הושיט ידיים לחבק אותי והחל לדבר דברים חסרי משמעות כמו "אני אוהב אותך אבל . . " – "בחיים לא חשבתי שאוכל להתאהב בך בעוצמה כזאת אבל . . " – "תמיד טוב לי איתך אבל . . " שום דבר לא חדר למוחי , נכנס מאוזן אחת יצא מהשנייה מבלי יכולת התנחלות , כאילו זה אדם הממהר , לא עוצר . .
מחשבותי נדדו לימים חסרי הצבע שהיו לי לפניו ויבבתי .
"אל תעזוב אותי !" אמרתי תוך כדי השתנקות ומשיכה באף רק זה חסר לי שירד לי נזלת !
"איך אני יכול לעזוב אותך ? את מדהימה כ"כ ! ויהיה לי קשה לחיות בלעדייך . . אבל אני חייב פסק זמן , קצת רחוק , קצת לבד , קצת זמן לעצמי ולמחשבות על הקשר הזה." הוא אמר תוך כדי שהוא נאנח כאילו הוא מיואש ממני .
"לא! לא ! לא " אמרתי כאחוזת דיבוק ונענעתי את ראשי מצד לצד כמ