מומולדת

לילדה היה מומולדת.
היו לה מתנות, וכמה אנשים זכרו שזהו יום הולדתה. בעוד שאלו שהכי רצתה שיאמרו זאת, נעדרו יותר מיממה. היא ידעה, שהיא לא הייתה זוכרת עם הזיכרון הבעייתי שלה שום יום הולדת של בן אדם אחר, אבל היא ידעה שכל מי שרוצה יצליח לזכור. אבל הוא לא. היחיד שרצתה מכל ליבה שיגיד לה מזל טוב. כל כך רצתה עד שהרגישה אכזבה, כאלו שהמתנה היחידה שרצתה זה שיחת טלפון, וגם אם קולו היה משועמם כמו תמיד.. גם זה היה יכול להיות מושלם. אבל היא הסתפקה במה שהיה, היא ידעה שאת זה הוא יכול לעשות. אבל הוא בחר שלא, והיא הבינה. או שלא, אבל היא לא רצתה להיעלב. בכל זאת זה המומולדת שלה.