מה שיכול היה להיות/ היא היתה יכולה להיות מאושרת

היא היתה אמורה להיות מאושרת.
היה לה חבר אוהב ותומך שעשה הכל בשבילה. החזיק אותה וניסה להוציא אותה מהמקומות האפלים ביותר
ידיד מדהים שלו היא סיפרה הכל. שמנע ממנה אין ספור ניסיונות להעלם ולהישכח.
הרבה חברים, שלכולם היה אכפת ממנה.
אבל היא עדיין לא היתה מאושרת.
אמנם הקשר עם ההורים לא היה מושלם וחלומה היה לעזוב את הבית. לפתוח דף חדש עם הקרובים ביותר בארץ רחוקה.
אמנם מצבה הלימודי היה נוראי. חסרת חברות קרובות. אנשים שיודעים מי היא באמת.
למרות שהיא לא הצליחה להרגיש דבר, חוץ מהריקנות הנוראה ששררה עמוק בפנים. מתחת למסכת הרגשות העבה שגם הקרובים ביותר היו בטוחים לפעמים שחלקה נכונה.
אמנם היא לא הרגישה אהובה. לא על ידי החבר או הידיד. לא על ידי כמה אנשים קרובים מאוד.
היא היתה אמורה להיות מאושרת,
וזה בגלל שאהבו אותה, אמנם לא כולם. אבל היא היתה אהובה. היו בנות בבית הספר שלה שדאגו. חיפשו דרך לעזור, אבל מתוך תחושת הריקנות היא דחפה אותן הצידה. הידיד ניסה למצוא דרך לחלץ אותה מתוך הבעיות. לברוח איתה למקום רחוק. להגן עליה שם, אבל הבדידות הגדולה שהרגישה גרמה לה לחשוב שהכל שקר. שזה דבר שלעולם לא יתאפשר.
והחבר. הוא עשה כל כך הרבה. היחיד שהכריח אותה לדבר איתו על הבעיות. על הקושי ועל המחשבות האפלות אהב אותה לא משנה כמה פגעה בו. כמה גרמה לו לסבול מהמחשבה שתשאיר אותו לבד. הוא נשאר וניסה להוציא אותה מזה. אבל היא המשיכה לפגוע בו. לו בכוונה לפגוע. בכוונה להרחיק. כדי שברגע שתעלם הוא לא יפגע. והוא נפגע.
היא היתה אמורה להיות מאושרת.
אבל היא נעלמה. לקחה את הדרך הקלה ופגעה בכולם ככה.
היא היתה יכולה להיות מאושרת.