בגלל זה אני רוצה לחתוך
אני אנסה,
למרות שבסוף כנראה אבכה.
אנסה להתמודד עם הפחד,
שבא והולך.
חשבתי שנפטרתי ממנו,
אבל הוא חזר.
התקווה הלכה,
והייאוש בעקבותיה בא.
אני רוצה לזעוק,
אך הקול בגרוני עומד.
מי שהמציא את הביטוי
"מתה מפחד"
לא הכיר אותי,
כי אותי הוא הורג,
אוכל מבפנים.
איתו אני כבר לא מסוגלת להתמודד.
אף אחד לא יבין,
מה זה הפחד ללכת ברחוב,
להסתכל דרך החלון של החדר,
לפחד לראות מחבל.
לפחד לחזור הביתה ולראות..
ולראות..
אני אפילו לא רוצה להגיד מה אני מדמיינת.
אני מפחדת והדימיון המלחיץ שלי מתעורר.
אני פשוט מפחדת.
זה לפחד ללכת לחברה,
ולחזור בחשכה.
לפחד ללכת ברחוב,
לפחד…
מהכל.
ואז אני רוצה לחתוך,
רק שהסיוט הזה ייגמר,
אני לא רוצה לפחד יותר,
אני לא רוצה לדמיין יותר,
אני פשוט רוצה להיעלם.
לא להיות יותר.
פשוט לחתוך את זה,
לחתוך מהעולם הזה.
תגובות (5)
אני לא פוחדת ממחבלים פעם פחדתי אבל עכשיו אני לא
ואני הייתי הילד הכי פחדנית בעולם שבלילות ייתי הולכת לישון ליד אמא שלי (עד כיתה ו') ועכשיו אני עדיין פוחדת שהיו חיים אינסופיים ואני רוצה גן למות בגלל זה
אז אני כן מפחדת,
הם רצחו את דוד של חברה שלי,
את חברה של אחותי,
את שכן שלי,
את דודה של חברה שלי ו-3 בני-דודים שלה.
והם גרים צמוד אלי(אני גרה בשומרון)
אני רואה יותר כפרים ערביים מהבית שלי מאשר מקומות יהודיים,
וזה מפחיד.
גם הייתה לנו פריצה ליישוב שבמזל מישהו ראה אותם, אחרי שהם פרצו ל-2 בתים ובנס אדיייררר 2 המשפחות האלה לא היו ביישוב בשבת.
או אדל ביטון, שאני מכירה, חברה שלי אפילו שמרה עליהם כמה פעמים ולי יצא לראות אותה הרבה.
לא תמיד הייתי מפחדת, אבל מאז מה שקרה לאדל, ובמיוחד מהרצח של אביתר בורובסקי(הוא היה דוד של חברה שלי) אני בכלל מפחדת…
מה זאת אומרת את רואה כפרים ערביים מהבית שלך?!
אז מה?! זו לא סיבה לפחד!
נכון שיש מחבלים, נכון שחלק מהם ערבים. אבל למה לעשות הכללות כאלה?!
את לא גדלת לתוך דבר כזה, את לא תביני. ואני גם לא רוצה שמישהו יצטרך להבין. להבין מה זה שרוצחים את שכן שלך, רוצחים את דוד של חברה שלך למה? בגלל שהם יהודים. את לא תביני מה זה ללכת בתוך היישוב וכמעט כל מקום הוא על שם מישהו שנרצח ע"י מחבלים. זה מפחיד. ולחשוב שיש כ"כ הרבה פה ליד זה מלחיץ.
ולא, אני לא עושה הכללות. עובדה שאני רגילה ללכת ביישוב וליד עובדים ערבים שעובדים בבניה.