מה שאני מרגישה אלייך.

ההרגשה הזאת מוזרה.
אני לא יודעת מה אני מרגישה אלייך, אם בכלל, זאת אומרת אני כן מרגישה משהו, נראה לי.
אם, אם רק היית ברור יותר. אם רק היית אומר לי שאתה משהו אליי, אם.
אם היית, אז גם אני הייתי אומרת. אני לא אומרת את זה כי אני הבת ואתה הבן, אז אתה זה שצריך להגיד לי, זה לא ככה, זה כי אני לא רוצה ליצור מצב לא נעים כשנצטרך לעבוד ביחד, כל שבוע.
אני מאוד מקווה שתחליט כבר מה אתה רוצה, כי אם תהייה ברור, יהיה לי הרבה יותר קל בחיים.
ואכפת לך ממני, לא? אני דיי חושבת ככה, בכל אופן, יחסים לא ברורים, אין 'מקום' לשאלות.
האמת, יש לי הרבה מה להגיד לך, וזה מעצבן אותי, כי אני בסך הכל כותבת את זה למחשב, להגיד לך את זה נראה כל כך רחוק מהמצב של עכשיו.
אני מרגישה שאני נופלת לתוך משהו שאני לא יודעת, אני אצא מזה, ואני יודעת, השאלה איך, מתי, ומה אז נהייה, אני ואתה, או אתה, פסיק, אני ?
אין לך מושג מה הייתי עושה, בשביל להבין איפה אני עומדת, מה אני מרגישה, מה אתה מרגיש, איך מתקדמים, אם בכלל.
בהתחלה, השתגעתי בגללך, זה דיי מצחיק האמת, כי אני ניסיתי להסתיר את זה, וכולם ראו שזה שקוף, אבל דיי ניסיתי להסתיר את זה מעצמי.
עכשיו, אני יותר שקולה, אני יותר יציבה ממה שהייתי בדיוק לפני שבוע, כי לראות אותך עוד פעם אחת עזרה לי להבין קצת יותר.
הפעם ההיא, בלבלה אותי, זה היה מקסים להרגיש מוגנת ובטוחה אתך, וגם הפעם היותר קרובה, זה כל כך כיף לדעת שיש הרגשה מיוחדת כזאת. עכשיו השאלה היא אם הייתה לך מטרה לגרום לי להרגיש אחת מהסוג, או שזה קרה בכלל בטעות?
אתה יודע, אתה היחידי שגרם לי להרגיש ככה, ואם זה בטעות, אני לא אאשים אותך, אבל אני אכעס על עצמי, לא יודעת למה, אני יודעת שזה לא בכוונה מהצד שלי לפחות, אבל אני ארגיש רע עם עצמי שהאמנתי לך, גם אם שיקרת בטעות.
אני לוקחת קצת חופש ממך, אני לא בטוחה אם אוכל לראות אותך השבוע, אבל לאחר השבוע הזה, אני כן אקח ממך מרחוק, לקצת, מלית ברירה, אבל זה יהיה לטובתי, לברר קצת דברים.
בכל מקרה, יש לי הרבה מה להגיד לך.
ואתה כאן איתי, תמיד.
במחשבות שלי בלבד.