מה שאני מבינה
מה שאני מבינה, זה שאת כנראה מתרחקת ממני בכוונה.
אני מקווה שלעולם לא תראי את זה או תשמעי את זה ממני, כי זה רק יגרום לך להבין כמה את צבועה. ולא בראש שלי עכשיו להתעסק בלהיות מצטערת.
אין לך בושה לזרוק אותי, החברה הכי טובה שלך (לשעבר, בכל אופן) בשביל… בואי נחשוב על זה שנייה- הכל.
את כל הזמן מדברת על החיים שלך ועל האהבה שלך אליו. יש לי רק שני דברים להגיד לך:
1. לא אכפת לי ממנו.
2. בשונה ממה שאת חושבת, את לא תמותי אם הוא לא יאהב אותך בחזרה. אני לא אומרת שזה לא יהיה קשה, שזה לא יפגע בך. אבל זה לא יהרוג אותך. מניסיון.
לדעתך נטישה זה נורא. את תמיד שואלת אם זה בסדר לפני שאת הולכת ממני לאחרים. אבל תביני- נטישה זה רק לדקה או שתיים. לא לארבעים דקות. בטח ובטח לא לשעה.
אני לא מצליחה להבין איך את יכולה לחשוב שלהיצמד לאחר כמו זונה במשך יומיים זה לגמרי בסדר. במיוחד כשזה אומר להשאיר אותי לבד ליומיים למרות שאני בדיכאון נוראי.
איך את מצליחה להיות בדיוק איפה שאת רוצה מתי שאת רוצה. איך את גורמת לכולם לאהוב אותך כשהמציאות לגמרי שונה.
להביך אותי בפני אנשים, לא רק ברמה נפשית של לשתף עלי חומר וסודות שסיפרתי רק לך. אלא גם ברמה פיזית, של לחשוף אותי בפני אחרים כשאני מתלבשת או כשאני ישנה ואת יודעת שאין לי כלום מתחת לחולצה.
ואת לא שרלילה שכל בוקר מתעוררת בבית של מישהו אחר. את לא שרמוטה שמנשקת כל דבר שעומד בדרכה. את לא לובשת חולצות צמודות, או מכנסיים קצרים מידי ואת דווקא משקיעה בלימודים. אז איך מכל זה את עוד מתנהגת ככה, לזה אין לי תשובה.
יש לי עוד חיים (למזלי). יש לי עוד תחומי עניין, עוד חברות, עוד חברים, הורים, אנשים שאוהבים אותי באמת. אני מרחמת עליך, כי אם לא היה לך אותי בשנתיים האחרונות, לא היה לך כלום.
אני לא יודעת למה את מעלה תמונות נוראיות שלך לפייסבוק, ובמיוחד אני לא מבינה איך את מקבלת עליהן יותר לייקים ממה שאני מקבלת, כשהתמונה שלי יותר יפה (את זה אפילו את אומרת).
סדר העדיפויות שלך שונה משלי, את זה אני יודעת. לא חשבתי שהם לגמרי הפוכים.
הדעות שלך שונות משלי, גם את זה אני יודעת לא חשבתי שהן לגמרי הפוכות.
את יותר ממוזמנת להיעלב ממני, ואת יודעת שאני תמיד אתנצל. אבל אם היית חברה אמיתית, היית מתנצלת גם כשאת פוגעת בי. אני לא צוחקת עליך, את למה את עושה את זה לי?
את יכולה לבחור להיעלב מדברים שאמרתי, את יכולה לחשוב שהתחרפנתי. כי ממש לא אכפת לי מה את חושבת.
רק אל תהיי בטוחה שכל העולם סובב סביבך. יש לי יותר חיים משלך יש. ולמזלי הם גם הרבה יותר מוצלחים.
ורק תחשבי על זה. לפני פחות משלושה חודשים היינו החברות הכי טובות.
מה השתנה?
אני לא הולכת לדבר על זה עם אף אחד.
אני לא הולכת לגלות את האמת עליך.
כי אני שונה. אני לא כמוך.
יש לי ערכים ואמת משלי.
אני מקווה שיום אחד את תביני את מה שעשית.
איך פגעת בי.
איך אני לא יכולה לבטוח בך יותר.
איך כל פעם שאומרים שאת מושלמת אני נושכת את השפה בשביל לא לספר לכולם כמה שהם טועים.
איך אני מתפללת שתבואי ותתנצלי, כי נהניתי כשהיינו חברות.
איך כל פעם שאת עוברת אני מפנה את הראש כדי שלא תראי את הכעס בעיניים שלי.
מה שאני מבינה, זה שכבר השתמשת בי וזרקת אותי.
וזה לגמרי בסדר מבחינתי, פתחת לי את העיניים לאנשים אחרים.
רק הייתי רוצה שתסבירי לי למה עשית את זה. כדי שהתת מודע שלי יפסיק לכעוס עליך כל כך.
מה שאני מבינה זה שאני לא מספיק טובה בשבילך.
מה שאני לא מבינה זה למה.
אבל מי שואל אותי בכלל הא?
מה אני מבינה?
תגובות (3)
וואו… את כתבת את חייהן של כול כך הרבה נערות בדף וחצי. את כתבת מדהים ואני מזדהה אתך לגמרי.
הצורה בה את מבטאת את עצמך כול כך יפה! באמת שאני לא אומר לך אם את צריכה אותי אני כאן כי אותי זה מעצבן כשאומרים את זה.
אבל אני בכול זאת מודיעה לך שאני פה.
את מחברת מוכשרת ואני לא יודעת מי זו ולמה את כועסת עלי וזה לא מענייני אבל את מדהימה.
פשוט ככה.
אומרים שאתה חזק אם אתה מנסה. גם אם אתה לא מצליח. אתה חזק יותר מאלה שמצליחים הרבה ללא קושי. אישה חכמה פעם אמרה לי שאלוהים לא מנחית עלינו דברים שאנחנו לא יכולים להתמודד איתם. בעיות קשב? חברתי? כול המקובלים שאת רואה מסביב לא היו מצליחים לשרוד בלי חמש מאוד החברים בפייסבוק ושלוש מאות עוקבים בטוויטר והמעמד החברתי שלהם.
הם היו נשברים. ותראי אותנו. אותך אותי ואחרים. גם אם בבית הספר לא רואים זאת אנחנו חזקות יותר מהן וכך תמיד נהיה. איכותיות יותר.
כי ככה אנחנו וככה החינוך שלנו והם…
טוב… הם הם. וגם אני לרוב מרחמת עליהם כי הם צריכים לגרום לאנשים אחרים להרגיש רע כדי שהם ירגישו טוב.
וההורים שלהם? כול עוד הם גומרים בית הספר ויש להם חיוך על הפנים לא אכפת להם.
ואו. מסכימה עם מעודדת.
את ממש מוכשרת
אני מקווה שזה לא נראה כמו זעקה נואשת לתשומת לב. כי אם כן, לא התכוונתי שזה יצא ככה.
המון תודה על התגובות התומכות. הכתיבה שחררה אותי מאוד והתגובות מאוד עזרו.