מה קרה פתאום?

בזמן שההורים שלי מפרקים את חיי הנישואים שלהם לאחר 35 שנות נישואים וארבעה ילדים, קיבלתי חדשות לא טובות ממקום העבודה שמקצצים לנו בשעות שזה אומר פחות כסף בעובר ושב. שנה לפני כן, אחי ואחיותיי עברו בזה אחר זה להתגורר בארה״ב כך שנאלצתי לעבור את התקופה הזאת לבדי. חוסר אונים מוחלט.
חודשיים לפני כן עוד התגוררתי בת״א שם שכרתי דירה עם שותפה מהעבודה. זאת הייתה תקופה מדהימה בפני עצמה. כשחזרתי לבית הוריי הקושי הורגש באופן מיידי. כיומיים לאחר המעבר חזרה לבית הוריי באשדוד, כשבגדיי וחפציי עדיין ארוזים, הייתי אמור לצאת ל-30 ימי מילואים בעוטף עזה שהייתה אז בשליטתנו. כשהגעתי לבסיס האימונים שיבטה, נכנסתי מיד למשרד של המשקית ת״ש במטרה לדחות את השירות בגלל הסיטואציה שבה הייתי.
הסברתי למשקית ת״ש שחזרתי להתגורר בבית הוריי בעקבות הליכי הגירושים שלהם ושאני מבטיח להגיע מוכן בתאריך החדש שיקבעו לי.
ואכן שוחררתי!
——
שנתיים קודם לכן, כשרק עברתי להתגורר בת״א, נתקלתי באחת מהמסיבות בעיר בדורון. לדורון ולי הייתה היכרות מוקדמת, הכרנו במקום העבודה שלי. הוא עזב כמה שבועות לאחר שאני הגעתי. במסיבה החלפנו טלפונים ויומיים לאחר מכן התחלנו לבלות יחד עם שי, חבר קרוב של דורון.
דורון חי את החיים הטובים, קונה מותגים, נוסע בג’יפ עם גג נפתח, הולך למסיבות הכי נחשבות ובאופן כללי הוא הפך לחבר שאפשר לשוחח איתו גם על נושאים יותר עמוקים מסתם שיחות על כדורגל ובנות. לשי לעומת זאת הייתה את האקסית המיתולוגית. כשהם היו יחד הם היו הכי ביחד. כשלא, שי היה יוצא להמון דייטים. אפשר לומר שהרבה היה תלוי באקסית המיתולוגית שלו. כשהיא רצתה, הם היו חוזרים וכשלא, הם היו בנפרד. דורון ושי שאלו אותי האם ארצה לסוע לאילת. התאים לי מאוד הבעיה הייתה שנקלעתי לבעיה כספית מאחר והייתי צריך לעזור עם התשלומים השוטפים בבית.
במקום העבודה שלי, כולם החלו לתת את התאריכים לחופשות הקיץ שלהם ואני, בלי לחשוב פעמיים, נתתי את התאריכים שדורון דיבר עליהם. למרבה ההפתעה, מיד קיבלתי תשובה חיובית וכך התחלנו לתכנן את הסוף השבוע הארוך באילת.
הודעתי לדורון ושי שאני בעניין וקיבלתי חופש בתאריכים שקבענו ואז, נזכרתי שאני חייב לקנות משקפיי שמש הרי בכל חבורה יש את הנהג האחראי, זה שכולם סומכים עליו. במקרה הזה זה הייתי אני. בנוסף, אילת, עיר השמש וכמובן שלא היה זמן מתאים מזה כדי לרכוש סוף סוף משקפי שמש.
רק שכאמור הייתה בעיה אחת שנאלצתי להתמודד איתה, בעיה כספית. סיפרתי לאמא שלי שאני רוצה לסוע לאילת. היא נתנה לי 1000 ש״ח שהיו לה בחיסכון ואמרה לי, לך תהנה. מגיע לך.
700 ש״ח שמרתי לנסיעה ו 300 הקצבתי לקניית משקפי שמש.
דורון אמר שהוא מכיר חנות משקפיים ושהוא בעצמו מתלהב ללכת לשם ולחפש גם לעצמו משקפי שמש, ואכן מצאתי שני זוגות משקפיים שהתאימו לי. כששאלתי את שי ודורון את דעתם, שי הציע לי לקנות את הכהות ודורון את המשקפיים עם המסגרת השקופה. בסופו של דבר חשבתי שיהיה רעיון טוב לתת למוכרת את הזכות לבחור. פניתי אליה…
בחורה מרשימה. גבוהה, שיער קצר, עיניים חומות גדולות. והחיוך…. וואו איזה חיוך.
כששאלתי אותה מה עדיף, היא המליצה על המשקפיים עם המסגרת השקופה. התשלום: 285 ש״ח. התאים לי. דורון ושי נעמדו לידי כששילמתי ושנייה אחרי שהמוכרת הגישה לי את המשקפיים בתוך האריזה עם החשבונית, היא אמרה בבטחון: ״אני עזרתי לך לבחור משקפיים, אתה תתקשר אליי. הנה המספר שלי. נעים מאוד נועה.״ אמרתי לה: "אוקיי נדבר."
כשיצאנו מהחנות, דורון ושי לא הפסיקו להחמיא. ״וואו, איזה בחורה קולית! מתי תתקשר אליה? לדעתי מחר.״ הציע שי. ״מה פתאום מחר, תן לה לחכות, תתקשר בשישי בערב ותזמין אותה לצאת.״ הציע דורון.
מבחינתי לא היה לזה סיכוי כי לא היה לי מה להציע לה ולא היה לי מצב רוח לצאת עם מישהי. הייתי מאוד טרוד במצב של ההורים שלי בבית. הכל התפרק לי ולא חשבתי שזה זמן מתאים להכנס להרפתקאה רומנטית בפרק זמן הזה של חיי.
שמתי את הפתק שנועה נתנה לי בכיס של הג׳ינס ושכחתי מזה. רק שדורון ושי לא שכחו… עוד באותו הלילה כשחזרתי הביתה והתכוננתי ללכת לישון, ההורים שלי נכנסו לחדר ובישרו לי שסבתא שלי מצד האמא, נפטרה. הרגשתי שזהו עוד מסמר בארון שלי.
למחרת, יום חמישי, נסענו להלוויה. בכיתי. לא רק על פטירתה של סבתא אלא על כל התקופה הקשה שנכפתה עליי.
—-
יום שישי בצהריים, סיום השבעה וכשמונה ימים מאז הכרותי את נועה, הייתי בדרכי הביתה מהעבודה כששי התקשר אליי והתעניין מה קורה עם נועה. כשעניתי לו שלא התקשרתי אליה עדיין, הוא היה מופתע ושכנע אותי להתקשר, ואכן התקשרתי.
כשנועה ענתה, נשמע שהיא מאוד שמחה לשמוע שזה אני: ״היי חתיך! הגיע הזמן באמת. דאגתי ששכחת ממני.״
עניתי שעבר עליי שבוע עמוס במיוחד אבל זה מאחורי ושאני מעוניין להפגש. ״אאסוף אותך ב 9:30. ניסע לדרינק עם חברים שלי.״
היא מאוד שמחה וענתה בחיוב. הגעתי אליה עם הרכב של העבודה של אבא שלי. רכב שלא נהגתי בו לפני כן.
הגעתי, חניתי את הרכב והתקשרתי. היא הזמינה אותי אליה. כשנכנסתי, הבנתי למה היא בקשה ממני לעלות…
ההורים שלה היו בסלון בזמן שהיא התארגנה. אבא שלה דיבר איתי קצת. סמול טוק נחמד. כעבור עשר דקות שהרגישו כמו נצח, נפרדתי מהם לשלום ונסענו לת״א לבית קפה שנמצא בצומת יהודה הלוי ולובנטין. זה היה המקום שבו נהגנו דורון, שי ואנוכי לשבת מידי יום חמישי.
כשהגענו הסתבר שהידידה של שי הבריזה לו והוא שקל אם להגיע. לאחר מסע שכנועים מצד דורון, הוא התרצה והחליט בסופו של דבר להגיע. במהלך ה׳יציאה׳, לא הייתי מרוכז. הייתי טרוד בחיי האישיים. בנוסף, שמתי לב שהייתה כימיה טובה בין שי לנועה ושמחתי על כך מכיוון שלא רציתי שישעמם לנועה כי כאמור, הייתי מרוכז בדברים אחרים.
מבחינת לוח הזמנים שלנו לא הסתדר לנו להפגש אבל כן הצלחנו למצוא זמן כארבעה ימים מאוחר יותר. היא הזמינה אותי אליה. כשחזרתי הביתה מהעבודה, נכנסתי להתקלח ורצתי לרכב. אמא שלי שאלה אותי האם אני רעב, לא הייתי רעב אבל נזכרתי שלא אכלתי כלום במשך אותו היום! מאוד התרגשתי לסוע אליה. ההתרגשות החלה עוד משעות הצהריים כשהתכתבנו וקבענו להפגש.
כשהגעתי אליה בסביבות עשר וחצי בלילה היא כבר הייתה בחדר שלה, נכנסנו למיטה. ליטפתי אותה, התנשקנו, דיברנו ונרדמנו.
למחרת קיבלתי צו גיוס מעודכן. הייתי אמור להתייצב בבסיס אליקים שבצפון לקראת סיורים בגבול הצפון כשבוע מאוחר יותר.
את נועה לא פגשתי במשך כל השבוע אבל כן קבענו להפגש עם דורון ושי בפאב בתל אביב. זה היה מוצא״ש כשביום ראשון בבוקר הייתי אמור לצאת ל 32 ימי מילואים.
נורא התבאסתי ולא הרגשתי נוח להגיע שוב ברכב של אבא שלי לתל אביב ולכן ביקשתי משי שנפגש אצל נועה ושניסע כולנו יחד לתל אביב עם הרכב שלו.
כשהגענו לבר התיישבנו כשידידה של דורון לידו ולידם שי, נועה ואני. שי הגיע לבד, הוא כבר הרגיש בנוח להגיע בגפו.
הרגשתי טוב אפילו כשידעתי שבעוד שתיים עשרה שעות אני אמור לפגוש את חבריי למילואים.
הזמנו וודקה ורד בול (כל כך 2003)
נועה ואני דיברנו והיה לנו כיף. בשלב מסויים שי הצטרף אלינו לשיחה. אהבתי את העובדה שהייתה כימיה טובה בין שי לנועה רק שבשלב מסויים השיחה בניהם הפכה לטיזינג והתגרויות האחד בשנייה כשהם החלו להחטיף, לדחוף ונתנו כיפים האחד לשנייה כשאני הרגשתי יותר ויותר לבד אבל לא ליותר מידי זמן… בזמן שהם נהנו להם, אני פצחתי בהחלפת מבטים וחיוכים עם שתי בחורות שישבו בצד השני של הבר. לא קינאתי לנועה אבל לא כל כך הבנתי מדוע היא מתנהגת כך. כעבור עוד כמה דקות הלכתי לשירותים כשלהפתעתי שתי הבחורות מהצד השני של הבר הופיעו גם הן בלובי הקטן שמפריד בין שירותי הבנים לשירותי הבנות. הצגתי את עצמי כשלפתע גם נועה ומיד אחריה שי, הופיעו בלובי. נועה נצמדה אליי ובגלל המוזיקה הרועשת התקרבתי אליה ושאלתי אותה: ״מה קורה? הכל בסדר?״ היא הביטה בשתי הבחורות שעמדו מולנו ושאלה אותי האם אנחנו מכירים. עניתי שעכשיו הכרנו ושאלתי אותה האם היא נהנת, נועה לא ענתה לי. היא נתנה לי יד וחזרנו לכיוון הבר כששי ונועה חזרו למקומותיהם כשאני לעומת זאת, התיישבתי ליד דורון. הוא שאל אותי מה קורה איתנו והאם הכל בסדר. עניתי לו שאין לי מושג ושבא לי ללכת. הוא פנה לשי ושאל אותו: ״זזנו?״. שי נעמד וביקש חשבון. נועה נשארה על הבר ובהתה לכיוון הצד השני של הבר.
זמן קצר לפני שעזבנו את הבר, הברמנית לחשה לי ששתי הבחורות מהצד השני של הבר מוסרות לי דרישת שלום והגישה לי מפית ועט. רשמתי את מספר הטלפון שלי והוספתי: אהיה זמין מחר, באופן מפתיע…
ביקשתי מהברמנית שתשלם על המשקאות שלי, של נועה ושל הבחורות שישבו מולנו. הברמנית איחלה לי בהצלחה והוסיפה: ״יא גבר!״
בנסיעה חזרה לביתה של נועה תיארתי לעצמי בראש את השיחה העתידית שלי עם נועה, שיחה שהתקיימה כשהגענו לרכב שלי כשעוד לפני כן, בזמן הנסיעה, שי ונועה המשיכו בהומור הייחודי שהם סיגלו לעצמם. הוא אמר משהו שלא היה מובן לי אבל את נועה זה הצחיק נורא. טוב חשבתי, אין לי כל כך מה לעשות עם זה אלא להתמודד עם זה שחבר שלי והבחורה שזה עתה הכרתי, מפלרטטים להם לידי ובלי להתנצל על כך.
כשהגענו, נפרדנו לשלום משי ונכנסנו לרכב שלי, הייתה דממה כשכעבור שתי דקות אמרתי לנועה שלדעתי זה לא מסתדר בנינו: ״לעומת זאת, את ושי נראים טוב ביחד ונכון שזה הזוי שאני אומר את זה אבל אני באמת אפרגן לכם אם תתנו לזה צ׳אנס.״ היא מיד הגיבה ובצורה חד משמעית: ״אין לי שום דבר עם שי. הוא מצחיק וחמוד אבל ממש לא. ותודה לך על הפרגון.״ כעבור עוד חצי דקה של שקט כשעמדתי לומר לה שאני חייב לזוז, היא פנתה אליי ונישקה אותי. זאת הייתה נשיקה קצרה כשלאחריה אמרתי לה: ״בהצלחה. אני אשתדל ליצור איתך קשר מחר אבל את יודעת… מילואים וזה. נראה איך יסתדר.״ נפרדנו לשלום.
הגעתי הביתה בשתיים אחר חצות ולא הצלחתי להרדם, אולי מהמחשבות ואולי בגלל הרד בול.
למחרת בבוקר יצאתי לדרך. מוקדם משתכננתי. בדרך לצפון הבנתי שזה כנראה בדיוק מה שאני צריך, חופש מהשיגרה.
ביום הראשון למילואים תמיד יש המון זמן פנוי. יושבים ומחכים. פעם בכמה שעות מקריאים את השם שלך וזהו. כלום. האקשן מתחיל ביום למחרת. בצהריים חשבתי אפילו לנסות ולשדך בין נועה לבין שי אבל לא לפני שאסיים את הקשר עם נועה…
נשכבתי על המיטה שבתוך האוהל. התקשרתי לנועה וכשהיא ענתה, החסרתי פעימה. תחילת השיחה הייתה מאוד הססנית מצד שנינו כשאז הבנתי שאני חייב לעשות את הצעד שחשבתי עליו לא מעט ופשוט אמרתי לה שאני בשלב בחיים שלי שאני לא פנוי לקשר אבל נתתי לזה הזדמנות בכל זאת בגלל מי שהיא כשבסופו של דבר זה לא עובד ושאני מצטער. היא שאלה האם זה בגלל שי, עניתי שבעיקרון לא ואם זה ממש מעניין אותך, אז שי הוא לא הסיבה העיקרית. היא חשבה לשנייה וענתה: ״זה סופי מבחינתך?״ עניתי לה שכן והנחתי את ידי על המצח. הייתי בטוח רק ב 99% שזה מה שאני באמת רוצה. היא נאנחה וביקשה שאתקשר שוב מתישהו. הבטחתי שאעשה זאת וכך נסתיימה לה השיחה.
כעבור כמה שעות, כנראה מתוך שעמום, כתבתי לשי את דעתו על נועה, הוא כתב לי שהיא בחורה מדהימה ושכיף לי. עדכנתי אותו שזה נגמר בנינו ושיתקשר אליה. צירפתי גם את מספר הטלפון שלה…
כעבור חצי שעה הוא התקשר אליי. הוא היה מבולבל מאוד כשמצד אחד הוא לא הבין מדוע אני שואל האם הוא מעוניין בנועה כשמצד שני, זאת אמורה להיות מחמאה בשבילו. אני יודע שהוא רצה לשאול אותי האם זה מה שנועה רוצה אבל הוא לא שאל ואני לא אמרתי כלום מעבר לזה.
אחרי ארוחת הערב במתקן האימונים ישבתי עם עוד כמה חברים ועישנו סגירה. הטלפון צלצל. על הצג, מספר לא מזוהה. ידעתי שזאת היפיפייה מהלילה הקודם. כשעניתי היה לי בלאק אאוט: ״היי, נעים מאוד מורן. איפה אתה? ומה זאת אומרת אהיה זמין באופן מפתיע?״ והתעניינה במה שהתרחש רק 20 שעות קודם לכן על הבר. מצד אחד סיפרתי לה שאני במילואים ולכן אני זמין בשבילה גם כשאני במילואים… מצד שני, לא סיפרתי לה את כל האמת. לא סיפרתי לה למשל שאני ונועה היינו בדייט אלא שנפגשנו כחבורה שנפגשים לדרינק. אני לעומת זאת, שאלתי אותה שאלות כלליות וכך השיחה שלנו נמשכה כשעה. כשניתקנו, לא היו לי ציפיות גבוהות ולא נאמר בשיחה שום דבר יוצא דופן אבל קבענו שנהיה בקשר. במשך כל תקופת המילואים לא קיבלתי שום שיחה משי או נועה. כן היו לי שניים-שלושה שיחות ממורן. קבענו שניפגש כשאחזור הביתה.
למחרת כשנפגשנו פנים אל פנים, היה בנינו ניצוץ מיידי. ישבנו בבית קפה משבע בערב עד אחת עשרה בלילה. למחרת נפגשנו שוב וכך גם ביום שבת בבוקר כשנפגשנו בחוף הים. בזמן שישבתי עם מורן בים, נועה התקשרה, לא עניתי.
אחרי הבילוי בים נסענו אליה, היא התגוררה בדירת רווקות בתל אביב. בלי לשים לב הזמן חלף ומצאתי עצמי באחת עשרה בלילה במיטה עם מורן. צחקנו המון, התנשקנו, שכבנו, דיברנו כשבשלוש לפנות בוקר הכנו לנו ארוחת לילה-בוקר ורק אז, נרדמנו אבל לא להרבה זמן…
כעבור שעת שינה אחת נסעתי לבית הוריי ומשם לעבודה. בצהריים מורן התקשרה וקבענו שאסע אליה כשאסיים. כשהייתי בדרך לתחנת האוטובוס, הטלפון צלצל. נועה הייתה על הקו, היא סיפרה שהחליטה לתת הזדמנות לשי, איחלתי להם בהצלחה. זאת הייתה שיחה מאוד קצרה ואני לא יכול לומר שלא היה לי אכפת כי כן, זה צבט לי קצת בלב. עם זאת, כן האמנתי שהחיבור שלהם יותר טוב מהחיבור שלי עם נועה. למחרת דורון התקשר כהוא היה יחד עם שי, דיברנו ברמקול. קבענו למחרת בבית הקפה שבו אנחנו נוהגים לשבת כששי שאל אותי האם זה בסדר אם הוא יגיע עם נועה, ברור שהסכמתי. הרגשתי שחלק לא מבוטל מהחיבור בניהם קרה בעדודי. לא סיפרתי להם על מורן. חשבתי שיהיה מגניב להפתיע אותם.
מוקדם יותר באותו היום הגעתי לדירה של מורן, ישבנו אצלה במרפסת. שתינו יין וכשסיימנו, הלכנו לבית הקפה כשדורון, שי ונועה כבר חיכו לנו שם. מורן נכנסה קודם… את מורן אי אפשר לפספס. היא בעלת שיער מתולתל שופע, הגיעה עם מכנס ג׳ינס קצר שחשף קעקוע צבעוני לאורך כל רגלה הימנית. יכולתי לזהות את המבטים של כל הנוכחים בבית הקפה כולל כמובן את של שי ונועה. נכנסתי מיד אחריה ויכולתי לראות את דורון הפנה מבטו לשי ונועה כשהוא אומר להם: ״הם ביחד!״ כשהגעתי לשולחן שי ודורון קמו לחבק אותי הרי בכל זאת, קצת יותר מחודש עבר מאז הפעם האחרונה שנפגשנו. נועה הייתה בשוק. בשלב מסויים מורן הלכה לשירותים כשנועה שאלה אותי: ״מאיפה הבאת אותה? מהמילואים?״. כולם הסתכלו עליי וציפו לתגובתי: ״לא, האמת היא שהכרנו במוצא״ש לפני כחודש.״ כולם עצרו לשנייה וחשבו על מה שאמרתי. לבנתיים מורן חזרה, נועה לא דיברה במשך כל הערב. דורון ושי התנהגו כאילו כלום לא קרה כשמורן הרגישה כמסמר הערב. היא קיבלה המון מחמאות גם מדורון משי ומידידה של דורון. לפני שביקשנו חשבון הצעתי לנועה סיגריה, נועה לא מעשנת אבל היא הבינה את הרמז והצטרפה אליי. היא שאלה האם עכשיו אני כן פנוי לקשר? והיא צדקה: ״הרי מה קרה פתאום?״ רק שבמקום לענות לה, שאלתי אותה, על שי אבל נועה לא ויתרה ואמרה: ״שאלתי שאלה. תענה לי. אני לא מספיק טובה? שדכת אותי לשי כדי שתוכל לצאת עם מורן?״ נועה כל כך צדקה ומכיוון שלא רציתי לריב איתה (משהו שלא קרה במשך השבועיים שהיינו בקשר) אמרתי לה שלדעתי יש לה כימיה טובה יותר עם שי, זה הכל. היא שילבה ידיים ואמרה: ״בהצלחה לכם.״ ונכנסה חזרה לבית הקפה. נכנסתי פנימה כשתי דקות אחריה. שילמנו את החשבון והלכנו חזרה לדירה של מורן.
הקשר של שי ונועה לא החזיק מעמד מעבר למפגש הזה. אני ומורן לעומת זאת תחזקנו מערכת יחסים במשך כארבע שנים. בסופו של דבר נאלצנו להפרד מהסיבה שמורן טסה לברזיל, טיול שהיא תכננה הרבה לפני שהכרנו. הטיול הזה היה חלום חייה והיא דחתה את הטיול כמה פעמים בגללי. כשהיא חזרה כעבור שנה, הייתי כבר עמוק בקשר עם יעל שעליה כתבתי בפוסט ׳אוהב לא אוהב׳.
——-
מדוע מורן כן ונועה לא? אני חושב שדווקא היציאה למילואים ניתקה אותי מהתסבוכת שהייתי שרוי בה וזאת בנוסף להתנהגות של נועה כששי היה בסביבה.
גם החיבור למורן הרגיש לי כמשהו שאסור היה לי לוותר עליו.
——
יומיים לאחר המפגש הבלתי נשכח נסענו לאילת. דורון הגיע כשהוא והידידה שלו החליטו לתת לעצמם הזדמנות כזוג, שי הגיע עם האקסית המיתולוגית שלו ואני הגעתי עם מורן.
נסענו בשני רכבים.
ברכב אחד דורון עם החברה שלו יחד עם שי והאקסית שלו כשאני ומורן נסענו ברכב שקניתי ביום שלפני הנסיעה.
חודשיים לאחר מכן קיבלתי קידום בעבודה וכעבור עוד חודשיים אני ומורן עברנו להתגורר בדירה ששכרנו יחד. הוריי התגרשו בסופו של דבר והם נשארו חברים טובים.