מה לא בסדר אצלי?
מה לא בסדר אצלי?
למה זה מרגיש כאילו הכל אצלי דפוק?
למה אחרי בילוי עם כולם אני בוכה?
מה לעזאזל לא בסדר אצלי?
למה מצבי הרוח שלי משתנים ככה?
אני יכולה להיות הבן אדם הכי שמח בעולם,
ורגע אחר כך, כשאני לבד,
אני אהיה הבן אדם הכי אומלל בעולם.
ולמה?
אני לא יודעת.
אולי כי משהו אצלי דפוק.
אולי משהו קרה לפני מלא זמן,
משהו שאני לא יודעת מהו,
משהו שנפגם אצלי.
ואולי זה בכלל לא אני.
אולי זה כל אותם אנשים שחיים סביבי.
אולי זה בגלל אותם אנשים, שאני שומעת יום יום מתלוננים.
אולי זה בגלל שאחרי יום שלם שבו אתה שומע כה רע לאחרים,
ואתה מנסה למצוא דווקא את הנקודות הטובות שלך,
אתה מגלה, שאין כל כך הרבה נקודות כאלו.
ופתאום כל הדברים האלו שאנשים אחרים מתלוננים עליהם? אתה יכול למצוא פי שתיים דברים יותר גרועים.
פתאום אתה מגלה שאולי לחבר אחד נמאס מחבר אחר, אבל לך נמאס משניהם.
נמאס מהמריבות הבלתי פוסקות האלו על אגו.
נמאס מהקשקושים חסרי הפשר של כולם מסביבך.
נמאס מהשטויות האלו על אהבה.
וזה עוד משהו- מי קבע שזאת אהבה?
אצלנו הדתיים מסתבר שאין אמצע. או שאת לא מכירה את הבחור, או שהוא ה-חבר שלך.
לא יכול להיות אמצע.
ואולי זה רק אצלי, אולי זאת רק דרך התפיסה שלי.
אבל אחרי שיורדים עליך, פוגעים בך, והורסים את הביטחון העצמי שלך,
איפה שהוא בדרך, אתה מתרסק. ואז הרבה יותר קשה לקום.
איפה שהוא בדרך, אתה נהרס, ואתה בכלל לא בטוח שזה רעיון טוב לקום.
אז מה לא בסדר אצלי?
לא יודעת, אולי הזמן יגיד.
ואולי לא.
ואתם יודעים מה? אני אפילו לא אחכה כדי לגלות אם הזמן יגיד.
כי כשמחכים, בדרך כלל יש רק אכזבות.
כשמחכים, בדרך כלל נשארים תקועים באותה נקודה.
הרוסים.
שבורים.
מרוסקים.
חסרי אונים.
שבורי לב.
והכי גרוע: בודדים.
כי אין דבר גרוע כמו הבדידות הזאת. אין דבר גרוע כמו המחשבה שאין לך אל מי להתקשר, עם מי לדבר, שאין אף אחד בעולם שאתה יכול להגיד שאתה סומך עליו באמת ובתמים.
ואז, אתה באמת לבד.
ומהגיהינום הזה, של הבדידות, קשה לעלות למעלה.
קשה למצוא את האור בקצה המנהרה.
קשה לחיות.
תגובות (1)
אז ככה , דבר ראשון : את בן-אדם . כנראה יש לך תקופה קשה או שאת באמצע גיל התתבגרות , ומותר שהיו שינוים במצב הרוח . זה טבעי . בכל מקרה , תמיד מותר לבכות ולפרוק עצבים , ואני שמחה שפנית אלינו .
דבר שני : למה את תמיד בוכה אחרי בילוי ? יכול להיות שלא נעים לך בחברתם ? יש מלא אופציות , אבל את צריכה לשאול את עצמך .
דבר שלישי : את לא לבד , יש לך אותנו . ואני כבר ואומרת לך , שאנחנו לא ווירטואלים , יש מישהו מאחורי המחשב הזה והמילים השחורות-לבנות . אנחנו בני-אדם , מרגישים , חשים ואוהבים .. אנחנו , או אני , תמיד פה בשביל שתוכלי לספר לנו , או לי , מה עובר עלייך . עובדה שהגבתי , כי אני רוצה לעזור לך ; אז הנה , את לא לבד .
דבר רביעי : הכל בסדר איתך , את לא פגומה . לפי מה שאני ראיתי , ולפני שהגבתי קראתי את הסיפורים שלך (ואת הקצת עלי) , את מאוד מוכשרת . את לא פגומה בכלל! צורת החשיבה שלך מפותחת מאוד ויכולת הכתיבה שלך מדימה ומרתקת . אולי נפגעת פעם ממישהו ומאז קשה לך להתרומם ? לא משנה כמה חבלי הצלה נשלח לך ? אז זהו , שבאיזה-שהוא שלב את תתפסי את אחד מהם , נכון ? (איזו מטאפורה .. אני גאה בעצמי ..) וברגע שתתפסי אותו הכל יהיה בסדר . את יכולה להמשיך ולפרוק פה עד שתתעודדי , את יכולה לשבת עם ההורים שלך , את יכולה לשבת עם פסיכולוג .. או כולם ביחד . תעשי מה שבראש שלך . ביינתים , כל עוד זה לא פוגע באף-אחד , ורק עושה טוב , אז כן .. מותר לעשות ככה מה שבראש שלך ; ואני אומרת שוב , כל עוד זה לא פוגע בך או בכל מי-שהוא אחר .
דבר חמישי : נמאס לך מחברים ? הם פגעו בך ? את תמיד יכולה לדחות אותם בעדינות ולהתרחק מהם עם הם לא עושים לך טוב . יש שיר כזה .. לא ?
" תעשי מה שאת אוהבת .." משהו כזה . אז לכי על זה . עם 'החברים' שלך לא פועלים לטובתך ורק משפילים אותך , את יכולה לנתק איתם קשר – בגסות או בעדינות . אני ממליצה בעדינות . או שאת יכולה פשוט להתרחק לאט-לאט .
בנוסף , עם הם פוגעים בך ומשחיתים אותך ?.. תרימי את עצמך , גם עם זה קשה , אנחנו פה . עומדים ומחכים שתעזרי בנו , או בכל דבר אחר . ואני חושבת שאני מדברת בשמי כל מי שפה באתר , כולם פה יעמדו בשבילך שצריך , תאמיני לי . אפילו אני ביקשתי עזרה ומיד פנו אליי בשאלות , השקיעו בית תשומת-לב וחשבו עלי ועל הבעיות שלי במטרה לפתור אותם . אז אנחנו כאן .
דבר שישי : עכשיו אני מתמקדת רגע בקטע עצמו , הכתיבה שלך מדהימה ומתקת והמילים שכתבת כאילו התגלגלו לי על הלשון . נהנתי מאוד לקרוא … ז"א , מהכתיבה .. לא מההפגנה של הכאב שכתבת .. מהצורה בה הכל מנוסח יפה , הרגשות שלך ברורים ו.. בקיצור , אהבתי מאוד .
סליחה על החפירה ומקווה שעזרתי D: