מה הרגע הכי רע בחיים שלך? חלק 3 ואחרון!
"אז מה לעזאזל זה הרגע הכי גרוע של החיים שלך?" היא שאלה. "מה יותר גרוע מכל זה?"
"זה… כשהייתי מאושפזת, איתי בחדר היה ילד קטן שקראו לו נועם, הוא היה בגיל ובגודל של אחותי ונורא הזכיר לי אותה. בכל בוקר כשהיה מתעורר הוא היה שר שיר כזה מקלטת של ילדים:
'איזה בוקר, בוקר טוב!
כך במצב רוח טוב,
שוב נולד לו יום…'
ויש לשיר הזה עוד איזה ארבע בתים שמדברים על בוקר טוב ומצב רוח טוב, שיר שבימים כתיקונם אני קוראת לו: "שיר קיטשי מגעיל וחופר", וזה היה השיר האהוב עליי, כיוון שלמלאך הקטן ששר אותו היה קול צפצפני וחמוד וזה היה מעלה לי חיוך על השפתיים בכל בוקר.
בזכותו יצאתי מהדיכאון – רק מלהסתכל עליו.
אף אחד לא סיפר לו שהוא גוסס, בגלל זה היה מרוח לו חיוך על הפרצוף בערך כל הזמן. הוא הסתכל על כל הסיטואציה בתור: בית מלון מוזר במיוחד, חופשה קטנה מהגן, הזדמנות להכיר אנשים חדשים.
הוא היה מצייר פרחים וילדים עם חיוכים ענקיים ומדביק על השקית עירוי שלו. כשנגמר לו המקום הוא ביקש שאדביק על שלי.
הוא היה מחבק אותי עם הזרועות הקטנות והחיוורות שלו, ואומר לי שהוא אוהב אותי בכל פעם שחטפתי געגועים לאחותי.
הוא תמיד היה אומר: 'אני גיבור ולא מפחד מהרופאים!' ואני לא זוכרת אותו בוכה בכל הזריקות והעירויים האלה שהיה צריך לעבור.
אני זוכרת איך הוא התקשר לגננת שלו, ואמר לה שהוא קצת חולה ולא יבוא לגן כמה זמן, שלא תצטער, ו-"למה את בוכה? צ'יק צ'אק אני בא, מטפלים בי." כשלמעשה כולם ידעו שלקטנצ'יק הזה יש מקסימום חודשיים לחיות.
כולם, חוץ ממנו. וחוץ ממני.
בעצם לא, אני ידעתי ובחרתי להתעלם.
ופעם אחת הוא קרא לי וביקש שאלטף לו את הראש. העברתי יד על השיער השחור החלק שלו, בעדינות! אני נשבעת! והשיער שלו פשוט נשאר לי ביד.
ואפילו שנשירת שיער זה חלק מהתהליך של ההחלמה, נשירת שיער זה אומר שהכימותרפיה בדם שלו, הורגת את כל מה שנקרא בדרכה ועל הדרך גם את הסרטן, זה היה הסימן שבעצם הוא לא מלאך קטן, ואנחנו לא בלה-לה-לנד, גולגולת קירחת זה שלט חוצות של: "אני חולה סרטן!!"
זה היה הרגע הכי נורא בחיים שלי.
ואת יודעת איך זה נגמר? יום אחד, התעוררתי מעצמי, ולא מהשירה שלו, והסתכלתי שמאלה והוא לא היה שם.
וכשאחות אחת באה להחליף את הסדינים שאלתי אותה איפה נועם, והיא ענתה לי שהוא נפטר בלילה.
סטירה לפנים, אין לי מילים אחרות לתאר את זה."
לפני שהיא הספיקה להתאושש לקחתי כמה כדורים של "ציפלקס" מהשולחן.
"אני חייבת לחזור, אני צריכה להוציא את אחותי מהגן."
"להתראות." היא אמרה לי, "ותמסרי לה ד"ש."
כשיצאתי לרחוב כל מה שרציתי שיקרה זה שתדרוס אותי משאית.
אבל אני לא מספיק ברת מזל בשביל שזה יקרה.
תגובות (11)
אני לא יודעת איך את רוצה שאני אגיב, אבל אני חסרת רחמים כרגע.
הלוואי ולי הייתה כזאת חברה ששואלת.
וזה בדיוק איך שהרגשתי כשאני הייתי שם, רק במקרה שונה.
מדרגת חמש.
גם לי אין איך להגיב. זה הכל כל כך עצוב…
אבל זה מרגש ונכון ואמיתי. וזה מה שחשוב, נראה לי.
זה ממש יפה. דירגתי 5.
זה הסיפור הכי יפה שקראתי באתר.
וואוו תודה!
לא ציפיתי לכאלה מחמאות..
זה כל כך עצוב וגם אני לא יודעת איך להגיב על זה כי אני בשוק.
את ממש לא משעממת!
הכרתי ילדה שפעם עשיתי לה בייביסיטר והיא היתה שרה לי את זה. היא לא גססה אבל.. זה מה שאני יודעת.
אני ממש עלובה יחסית לזה.
~מדרגת 5~
לא! נכון!
מבין שתינו לי יש את החיים היותר עלובים, אני בטוחה.
זה שהייתי מאושפזת לא אומר שיש לי חיים סוערים…
והברזתי מהבצפר ככה בסך הכל חמש פעמים בחיים שלי! ומתוכם ארבע לנופר!
ואני חותמת לך שחיים שבהם החברים שלך הולכים ונכחדים הם לא חיים מרתקים, תאמיני לי.
חוצמזה כל הבנות מהכיתה שלי בטוחות שאני חסרת חיים לגמריי (הן לא יודעות עלזה…) ולא משנה כמה אני מנסה לשכנע אותם, לא הולך לי.
(פה זה בדיוק הפוך :))
מה דעתך לחבר הכל לקובץ אחד ולשלוח לעורכים? זה מגיע לך (;
לא לא לא
ישלי מין פחד כזה מבחירת העורכים..
תודה אבל :*
גם לי
קראתי את שלושת החלקים, במלואם.
והיה קשה לי לקרוא.
תיארת את זה באופן עצוב, מרגש וגאוני באותה המידה.
אני מצטערת שאלו החיים שלך. שאת כל זה חווית בחייך.
ואני גם משתתפת בצער יאיר, נופר והילד הקטן.
גם אני איבדתי שתי אנשים מאוד חשובים לי בחיים. ועברתי לא מעט גם ללא קשר למוות יקרים לי.
ואת שמחה שכתבת את זה. זו כמעין פריקה.
אני מאחלת לך בריאות, אושר והצלחה.
את מדהימה!
נ.ב
אפילו שזה קטע מושלם מבחינתי… יש לי הערה קטנה. כתבת הרבה מאוד פעמים: אני יעשה, אני יתעורר (סתם דוגמאות) כזה אמור להיות אני אעשה, אני אתעורר.
שימי לב.
אוהבת ♥
שיניתי!
אם פספסתי משהו, סליחה :(