מה הלאה

אני מטורפת, בכנות.
הסיבה שאני כאן היא לא כי אני רושמת סיפורים, אלא כדי שאוכל לספר לאנשים שלא מכירים אותי קצת מעצמי. כדי שאולי אמצא בכם קצת נחמה.
אני נטולת רגש.
זה נוראי.
אני לא יודעת למה ואיך, עד לפני כמה שנים עוד הייתי ילדה תמימה ומפוצצת ברגשות, בכיתי בשניות וצחקתי בשניות. התאהבתי והתעצבנתי. משהו נדפק. אני לא יודעת למה ואיך, היום אני אחרת.
היום אני לא מצליחה לבכות כי עצוב לי או לצחוק כי מצחיק לי. היום אני לא יכולה להתאהב בקלות כמו פעם או להתעצבן על כל דבר שזז.
אני מטורפת, בכנות.
אני לא יודעת למה ואיך, אבל זה קרה ואם יש רגש אחד שאני בטוחה בו זה השנאה שלי לשינוי הבלתי צפוי הזה.
אני נטולת רגש.
זה נוראי.
אני זוכרת איך בכיתי פעם בלילה במיטה, שנאתי את עצמי ואת העולם וייחלתי לעצמי למות כל הזמן. אני זוכרת איך קיוויתי שאפסיק להרגיש בכלל.
זה לא הגיוני, זה לא הגיוני שבאמת הפסקתי.
תעזרו לי אני מטורפת, בכנות.