מה באמת?

לפעמים אני הולכת ברחוב ורואה כל מיני אנשים, אנשים גבוהים ואנשים נמוכים, גברים ונשים, צעירים ומבוגרים. אני רואה משפחות עם ילדים קטנים, כני נוער עם אזניות או מוזיקה רועשת, אני רואה אותם וחושבת לעצמי, איך הם רואים אותי? האם הם רואים את המשקפיים שלי, או את הגשר שעל השיניים? או שהם רואים דווקא את את הנמשים שלי. חושבים על האופי שלי? מה הם חושבים עליו? האם הם חושבים שאני ביישנית? או אולי גאוותנית?
לפעמים אני מכירה אנשים, אנשים גבוהים ואנשים נמוכים, גברים ונשים, צעירים ומבוגרים. אני רואה משפחות עם ילדים קטנים, כני נוער עם אזניות או מוזיקה רועשת, אני מכירה אותם וחושב לעצמי, איך הם רואים אותי? האם הם רואים את המראה החיצוני או הפנימי שלי? האם הם רואים את המשקפיים והגשר? או אולי דווקא את העניים החומות? האם הם רואים את הנערה שאוהבת לכתוב או את זאת שאוהבת לקרוא? או בכלל את זאת שאוהבת ספורט. אולי הם רואים את זאת שכל הזמן לומדת וחוקרת, ואולי הם רואים דווקא את זאת שרוצה להיות קצינה בצה"ל, או את זאת שמנגנת בחליל, או את זאת שמדריכה 20 ילדים בכיתה א', או את האחת שמטיילת, או את האחת שמקבלת 100 במבחן. אולי הם רואים את הכל, ואולי הם לא רואים כלום? ומה אני יודעת עליהם? כמה פנים מהאישיות שלהם? כמה רבדים מתוך הנפש שלהם? ומה אם אני לעולם לא אראה את מה שבאמת?