מה אני צריכה לעשות?

מה אני צריכה לעשות כדי שתסתכל עליי אחרת??
אני צריכה לבוא אלייך עם בקבוק וודקה ביד או אולי חבילת מלבורו?? זה יגרום לך להסתכל עליי כבוגרת יותר או שאפילו זה לא מספיק??
אני לא הילדה הקטנה שלך… אף פעם לא הייתי גם. יש לך אחת משלך, שאתה אוהב. אז מה אתה רוצה ממני? כל מה שביקשתי ממך הוא שתסתכל עליי כאחת משלך.
אז אולי אני לא החברה הכי טובה שלך למרות שאתה טוען שאני כן. אני לא ביקשתי ממך את זה. כל מה שביקשתי זה שתהיה חבר. שתקשיב ותחלוק איתי.
אני לא יכולה להיות זאת שמנצלים אותה והיא יושבת בצד להסתכל בעוד זה קורה.
לא אני לא יכולה לעשות את זה יותר, ואני סיפרתי לך בדיוק למה וציפיתי שתבין. כנראה שטעיתי כשסמכתי עלייך.
אני לא יכולה לבוא בחיוך בכל פעם שאתה קורא לי וללכת בחיוך כשאתה שולח אותי לדרכי. לא אני לא יכולה את זה.
ומה אני עושה כשאתה עושה לי את זה?
אני יושבת בחושך זועמת ורוצה לפרק את העולם, מרגישה שוב מהתחלה את הכאב של הלב השבור שלי. זה נכון, לא אתה שברת אותו. אבל אתה בהחלט לא עוזר לי לתקן אותו כמו שהבטחת. אתה רק מרסק את מה שנשאר. וכבר לא נשאר ממנו כלכך הרבה.
אז תגיד לי מה אני צריכה לעשות כדי שתסתכל עליי כמו שאני רוצה שתראה אותי.
כי אני אולי נערה מתבגרת, עם בעיות של נערה מתבגרת, ואולי קצת יותר מתוסבכת מזה. אבל אני בוגרת בדיוק כמוך. שנתיים הפרש לא פותחות בינינו פער כמו שאתה חושב.. ולא היית גדול ממני כשהתחלת לשתות בעצמך אז אתה לא עובד על אף אחד פה.
אולי אם אני אבוא אלייך עם עיינים אדומות כשאני לא הולכת ישר, אז תתייחס אליי כמו שאתה מתייחס אליהם? כשאני אנדנד את עצמי מקצה צוק ואאיים ליפול, אז אתה תיקח אותי ברצינות?.
לעזאזל איתך, סיפרתי לך את הסודות הכי כמוסים שלי. דברים שלא אמרתי בקול אף פעם, דברים שאולי לא הייתי צריכה לומר. דברים שפלטתי בשלוש לפנות בוקר קבורה מתחת לשמיכה עם הפרצוף בתוך הכרית.
ובכל זאת אתה, ממשיך לפגוע בי ואני, ממשיכה לספר.
למה אני רוצה לרצות אותך כל כך? אולי תסביר לי ואני אבין.
כי זה לא שאני אוהבת אותך. אתה שייך לאחרת וליבי שייך למישהו שלעולם לא יסתכל עליי באותה הצורה. אז למה? למה לעזאזל אני ממשיכה?.
בחיי שאני לא יודעת.
אז בוא ותסביר לי. תעשה אתה את הדיבורים לשם שינוי ואני אשב שם ואקשיב. כי המקום שבו אני יושבת עכשיו לא יפה ולא נעים. והלהבה שהדלקת בי עכשיו אני לא מצליחה לכבות כבר הרבה זמן.