מדוע הסיפורים על פרסי ג'קסון נכונים – כמה סיבות טובות ומציאותיות

אני, סמדר, מוכיחה בזאת כי הסיפורים אינם המצאה!
ריק ריירדן הוא גאון, האומנם? לריק ריירדן יש עיניים חדות, זהו הסוד! מדוע לדעתכם הוא התחיל להיות מורה למיטולוגיות? הא? מדוע שילב בסיפור "הפרמידה האדומה" קטע שבו קרטר (או איך שלא קוראים לו) רואה פגסוס שחור עף מעל מנהטן?
להכל יש הזבר הגיוני….

אתם מבינים, אני תמיד חשדתי בסיפורים על פרסי ג'קסון! היה בהם משהו כזה ש… לא משנה.
בקיצור, בדרך חזרה מפריז (לשם טסתי ביולי האחרון לכבוד הבת מצווה) הלכתי לי לשירותי המטוס. אך, אבוי! היה טור ארוך! חיכיתי שם, בסוף המטוס, וחיכיתי ברגלים שלובות ובגו מקופף וידיים במפסעה, צורה אלגנטית שאומרת 'זוזו, אנשים! אני צריכה את זה יותר מכם!'
לבסוף התפנה הטור להתפנות ונכנסתי לתע במהירות האפשרית שניתן לרוץ עם רגליים משולבות. בדיוק כשהתיישבתי על האסלה, המטוס התלתל בחוזקה. בתוך השירותים הופיעה הסמל האדום המהבהב של 'לחגור חגורות!' היבטתי מימיני ומשמאלי, אך לא ראיתי שום חגורה! הרמתי את המכנסיים הכי מהר שניתן כשאתה עף מצד לצד בתוך תע שירותים צפוף.
"נע להתיישב עקב הרוחות! Pleas get seated because of the wind" נשמעה הדיילת ברמקולים.
רגע לפני שיצאתי מהשירותים, שמעתי (כשעף אחד אחר לא יכל לשמוע, כי לא היה בשירותים) קול פרסות. וישר ידעתי מאיפה הרוח. הרי זה ברור! טסנו מעל הים התיכון!
ונטוסים…

מסבתי היקרה קיבלתי שרשרת שם מזהב לכבוד בת המצווה שלי.
אחרי כמה חודשים, קרעתי בתעות את השרשרת בחוט השמאלי. נתתי אותו לאבי כדי שישמור, עד שנבוא בהזדמנות לסבתא והיא תיקח אותו לתיקון.
אחרי הרבה ביקורים אצל סבתי, פתאום היא שאלה: "איפה השרשרת שלך, פצ'וצ'י?" (אכן, פצ'וצ'י*~*).
כשחזרנו הבייתה שאלתי את אבי איפה השרשרת. הוא אמר שזה בחדר העבודה שלו ומיהר לחפס. אך אבוי! היא נעלמה! ידעתי ישר שזה היה לא אחר מאשר אריון! זה חייב להיות!
אחרי כמה שבוע אבי מצא אותו שוב, אך ידעתי שזה לא מקרי. הבטתי בחלון, אך כל מה שראיתי היה שובל אבק כמה קילומטרים מהבית שלנו, ליד אתר בנייה.
לא כמו רבים, שהיו חושבים בגלל זה שאריון מעולם לא בא, אני עשיתי אחד ועוד אחד שווה אחת עשרה והבנתי את זה לגמרי לבד! הרי אריון סוס טוב, הוא כנראה הבין שהשרשרת שייכת למאריצה מספר אחת של חבריו, אז הוא (בנדיבותו) ויתר על הנישנוש ששמר לעצמו והחזיר לי את השרשרת.
אחרי שהשרשרת תוקנה, ענדתי אותה והבטתי בה מנצנצת בשמש ומיד נזכרתי בצבע היפהפה של אריון.

עד כאן הבנו. ריק ריירדן חיי הרבה יותר ממני וטייל בעולם הרבה יותר. כשהיה צעיר יותר, הוא גילה דברים מדהימים בהרבה ממני והוא גילה אותם ראשון. הוא החליט ללמד על האולימפיים ואז עשה אחד פלוס מיליון והבין לא מאט על הגיבורים בעצמו.
האולימפיים האריכו אותו וכהמציא עליהם סיפורים לילדים שלו, הם קיבלו ראיון. מאט מאד אנשים האמינו בהם באותם ימים, אז הם נתנו לריק את ה"ראייה האלוהית" כך ראה מה קרה לפרסי ג'קסון במו עינייו. הוא פירסם את הסיפור וגרם ליותר מחצי עולם להאמין שוב באולימפוס.
האלים הרומיים קינאו במאריצים של היוונים וגרמו לריק לכתוב גם עליהם.
עכשיו, כולנו יודעים שהאלים המיצריים הם סיפור אחר לגמרי ופחוט הצליחו מהיוונים והרומאים. זה בגלל שהם יותר זהירים ונותנים לריק בר המזל פחוט ראות. אך הם היו מאד נחמדים ובקשרים טובים עם האלים היווניים/רומאיים ןלכן, כשנתנו לריק לכתוב חלק מסיפורם, הם הכניסו את הקטע (שאמיתי בהחלט) שקרטר רואה את בלאק-ג'ק במנהטן. זו הייתה מחווה של שלום בין האלים וגם כדי לחפוט על ריב שהיה להם מקודם של לאיזה אלים יחזרו יותר מאמינים אחרי הכתיבה של ריק ריירדן.

לצארנו הרב, האלים הנורדים ועוד כמה עוד לא מרגישים פתוחים מספיק בשביל שריק ריירדן יכתוב עליהם, מה שכנראה מעיד על בעייות ממלחתיות וכו'… לצארנו, אפילו לוקי ות'ור לא נתנו רשות.
וזה מביא אותנו לעוד שאלה: מה הם מסתירים?
הכל בפעם הבאה! צ'או!