מדבר שומם

אין לי רגשות. אני לא מסוגלת יותר.
נשברת לרסיסים, זה כל מה שאני.
זו לא שמחה, לא שנאה, ולא אהבה.
זה מוות פנימי. קרסתי.
לא יכולתי יותר לעשות דברים.
שום חיוך לא עולה על פניי,
שום דמעות.
אין דברים משמחים יותר,
רק פנים אדישות.
חשיבה. אדישות. זה הכל.
רק.. כלום.
כמו מדבר שומם, בלי רוחות.
רק חולות, ושטח גדול-גדול.
אבל, כמו לכל מדבר,
יש לו תמיד סוף.