מדברת לעצמי

לפעמים שאני לבד אני מדברת לעצמי, לא שזה באמת משחרר כל כך אבל זה מארגן לי את המחשבות מעט.

די קשה לי לחשוב שאני זו שכל כך רגישה, לא פוגעת ובאמת נפגעת מאהבה עכשיו פוגעת במישהו אחר וללא כוונה רעה.
"הידיד הכי טוב שלך זה הוא שבסוף יתאהב בך כי רק עליו לא עשית פוזות" פעם חברה שלי כתבה. אף פעם לא תיארתי לעצמי עד כמה שזה נכון.

אף פעם לא הייתי המרכז. כן הייתי לפעמים באמצע, אבל לא ממש הייתי מחוזרת. אולי היו פעמים שרציתי בכך אבל לא דרשתי את זה הספיק לי כמה חברות טובות וכמה ידידים קרובים , מבחינתי זה שיש את זה זה כבר מעולה.

שכן מישהו אחד התחיל להתעניין בי קפאתי. לא ידעתי איך להגיב, לדבר ומה לעשות.

שאני חושבת על זה עכשיו זה מצחיק אותי איך פעם נבהלתי מכאלו שטויות.

פעם אם מישהו היה אומר לי משהו רע הייתי נפגעת מאוד
היום אם מישהו היה אומר לי משהו רע אני צוחקת ומוסיפה איזו בדיחה על הדרך

פעם לקחתי דברים נורא קשה וחשבתי מה יגידו
היום לא אכפת לי מה יגידו כי זו אני

פעם שאמרו לי שאוהבים אותי קפאתי, פחדתי ,שמחתי והתרגשתי
היום שאומרים לי שאוהבים אותי אני מחייכת בנימוס מוסיפה איזו מילה טובה ומסבירה שאני לא מחפשת כרגע אהבה….

פעם שדיברתי לעצמי או כתבתי הרגשתי מוזרה
היום שאני מדברת לעצמי או כותבת אני מרגישה שלמה ובטוחה בעצמי.