מבט של אושר

בס"ד
הוא לא יודע לדבר,הוא גם לא כל כך יכול ללכת ,הוא לא יכוך להתקלח לבד,לאכול לבד,או ללכת לשירותים ועדיין הוא אחד הדברים הכי טובים שקיימים,הוא טהור.
הוא לא מלוכלך,הוא מבין וחכם וגאון.
כשהוא בוכה צובט לי בלב כי אני לא תמיד מבינה למה הוא בוכה,ואז אני נזכרת שהוא מפחד מהחושך,מה שדווקא טבעי כי החושך מכריז בעצם שנגמר היום,וזה מפחיד נגמר היום ואולי לא עשיתי ביום הזה משהו משמעותי,אולי לא ניצלתי אותו כמו שצריך,כמה חייכתי באותו יום?כמה צחקתי?כמה רגעי אושר הרגשתי?
כשהוא מחייך אני מתרגשת ונותנת לו נשיקה,וכשהוא אומר אבא אני אומרת לו להגיד אימא בשביל לגרום לה להתרגש ולהזיל דמעה מרוב אושר.
זה לא תלוי בי אני יודעת,אבל כל עוד זה תלוי בי אני רוצה שהוא יהיה מאושר,שהוא יחייך,שהוא ישמח ויצחק,שהוא יום אחד יפסיק לפחד מהחושך.
הילדים האלה הם חלק מהמשמחה ,למרות שאני לא מתנדבת שם הרבה זמן אני כבר מתחילה להרגיש את הלב שלי נצבע לבלן כל פעם עוד קצת.
הם מחייכים וההורים שלהם מחייכים ואם הורים שלהם מחייכים כשלהם קשה אז מי אני?
אנשים חזקים זה אנשים שמתפקדים גם כשקשה,ובמקרה של אותם הורים יש הרבה רגעים קשים.
רגעים של תסכול,רגעי עייפות,רגעים של אי התייחסות לשאר ילדי הבית,רגעים של מחשבות,רגעים של ידיעה שלאותם ילדים אין תמיד עתיד אז הם מנסים שב-14 שנים שהם חיים יהיו להם את החיים הכי טובים שיש.
רגעים של דאגה לילד ,שאסור להשאיר אותו לבד.
אבל עדיין הם טהורים וכל חיוך שלהם שווה אלפי חיוכים שלי,וכל צחוק שלהם גורם לאושר של כל כך הרבה אנשים אחרים,המבט שלהם מסב לי אושר,זה שלפעמים אני מקבלת מכות מהם או כמה משיכות בשיער רק מזכיר לי כמה הם מיוחדים.
וכמה הם מוסיפים לעולם.