מאמינה בכלום(חפירה לפניכם)

לפני משהו כמו רבע שעה, אמא שלי הגישה לי גמבה לחדר. קמתי מהמחשב הנייד, התחלתי לטייל סביב החדר ולנגוס בגמבה, הבטתי בארון הלבן והתחלתי לחשוב-
'ארון… לבן. מה זה ארון? מי קבע שזה ארון? הוא לא באמת קיים. מי קבע שזה ארון? אף אחד. אני גם לא יכולה לקבוע שזה ארון.
מי אני? אני קיימת? לא. זה שאני רואה את עצמי ומרגישה את עצמי לא אומר שאני קיימת, כי גם ההרגשה לא באמת קיימת. אנחנו כלום, הכל בראש שלי.
יכול להיות שכולנו לא שפויים, חיים באשליה שהכלום זה הכל כשהאמת היא שההכל זה כלום. הנה דלת, אני יכולה לעבור דרכה? היא לא קיימת… אם אנסה לעבור דרכה לא אצליח, למה? כי אני לא קיימת. אנחנו לא שפויים, מאמינים שהכל זה כלום.'
וכן, גם האתר הזה, האותיות, הפרסומת שבצד שמאל שלי, הכל לא באמת קיים. כנראה שאת כולכם בילבלתי אבל כנראה שזו האמת, אני מרגישה מבולבלת בעצמי…
ואם אמות, אמשיך להרגיש את אותו הכלום שאני מרגישה עכשיו? או שארגיש כלום אחר? מהו בכלל הכלום הזה?
כלום- תחשבו רגע איך המילה הזאת נשמעת. זה נשמע מוזר. קשה לי עם כל המחשבות האלו, מצד אחד הכל כלום, ואיך אני מקלידה עכשיו? ההקלדה קיימת? לא! אז איך?
והמדע, מה זה מדע? חלקיקים, תיאוריות, מדעים… לא טובה בזה. איך אהיה טובה במשהו אם אני כלום והכל כלום?

אני מרגישה שאני משתגעת, אולי עדיף שאמשיך להאמין שכלום זה הכל, אבל רק אשאיר את מה שכתבתי פה,( אתם יודעים, אם במקרה שוב ישעמם לי ואני ארצה להרגיש מבולבלת שוב מהמחשבות שלי).