לקחת ולתת

שמישהו יקח ממני את, המצב החברתי המחורבן.
שמישהו יקח ממני את, הפתיל הקצר, החוסר סבלנות, העצבים שמרחיקים ממני אנשים.
שמישהו יקח ממני את, הרגישות יתר, את זה שאני נפגעת בקלות כה רבה.
שמישהו יקח ממני את, הביטחון העצמי הנמוך, שלמביט מהצד נראה שיש לי כל כך הרבה.
שמישהו יקח ממני את, הדימוי העצמי ברצפה, שגורם לי לכל כך הרבה תסכול.
שמישהו יקח ממני את, הדמעות המחורבנות שנמצאות בגרון, ומתפרצות מהר מידי, בקלות מידי.
שמישהו יקח ממני את זה, שאני עוטפת את עצמי בבועה שקשה לי, לא נותנת לאיש לחדור את הבועה הזו, שמה חומה ביני לבניהם.
שמישהו יקח ממני את המחסום הזה, שגורם לי לא לשתף שקשה לי, גורם לי להשאיר הכל בבטן, מחסום שלא מאפשר לי לתרגם רגשות למילים.
שמישהו יקח ממני את התירוץ המטופש הזה, והכל כך לא אמין, שכן, הכל טוב, ששאולים אותי אם הכל בסדר אחרי שבכיתי.
שמישהו יקח ממני את זה, שאני מבקרת את עצמי על כל צעד שאני עושה, ואם טעיתי אני ארד על עצמי, כמה שאני לא שווה דבר, וכמה שאני דפוקה.
שמישהו יתן לי,סבלנות, לא לגרום לאנשים להתרחק ממני בעקבות חוסר סבלנות, בעקבות עצבים, שבאים מהר מידי.
שמישהו יתן לי, את יכולת ההבנה, שזה בסדר להיפגע, שמותר לי להיות רגישה, כי זה אנושי.
שמישהו יתן לי, קצת ביטחון עצמי, באמת, ולא רק כפוזה.
מישהו יתן לי, אהבה עצמית, את ההבנה, שאף אחד לא מושלם.
שמישהו יתן לי, את יכולת ההבנה שזה בסדר לבכות, שזה לא הופך אותי לחלשה, וגם אם כן, מותר להיות חלש לא תמיד צריך להיות חזק.
שמישהו יתן לי את, היכולת להסיר ממני את המחסום שמונע ממני לשתף, שגורם לי להתסגר בבועה, לשים חומה.
שמישהו יתן לי את,היכולת לשתף, לא להשאיר בבטן,להצליח לתרגם רגשות למילים, כי בסך הכל כולם רוצים לטובתי, אף אחד לא נגדי.
שמישהו שיתן לי את היכולת להפסיק עם התירוץ המטופש, והכל כך לא אמין, שבכיתי, ולהגיד למי ששואל אם הכל בסדר להגיד את האמתף לא אני לא בסדר, אני צריכה ערזה, ואוזן קשבת
שמישהו יתן לי את היכולת, לבקר את עצמי פחות, לתת לי את יכולת הבנה, שזה בסדר לשגות אנחנו בני אדם.
שמישהו יתן לי, את היכולת לתת אמון בבני אדם.
שמישהו יתן לי, את היכולת, להיות מאושרת מהדברים הקטנים, ממש כמו הילדים הקטנים

ואולי האדם שאני כה רוצה שיקח ויתן, אולי בעצם זאת אני….?