לצייר את החיים

יש אנשים שהכל הולך להם בחיים, אנשים שעושים את מה שאני לא מסוגלת אבל ככ רוצה לעשות. יש אנשים שמציירים את החיים כפי שהם רוצים שיהיו, וכך הם צריכים להיות. יש אנשים שמציירים כל פרט ופרט בחיים שלהם ומגיעים למקומות שהם רצו, אבל אני לא אחת מהם והאמת שאני הקיצון של הצד השני. כמעט ושום דבר ממה שרציתי בחיים לא הלך לי, ואפילו לא דימיינתי להגיע למקום הזה, למקום האפל והלא נודע. והשאלה שתמיד מלווה אותי היא -״למה דווקא אני״ ולא משנה מה תמיד הדשא של השכן יהיה ירוק יותר.תמיד לאן שארצה להגיע ירצו עוד אנשים וסביר להניח שהם יצליחו כי הם נולדו קרוב לצלחת ואני בשביל להצליח צריכה להיות יותר ממוצלחת.. הלוואי והייתי יכולה לצייר כל שניה ושניה בחיים שלי, הלוואי שזה היה מה שאני הייתי רוצה שיהיה ולא מה שבאמת קורה.. הלוואי שהכל היה בא לי בקלות בלי שום בעיות אבל הרי זה לא הגיוני לכולם יש תקלות.. אבל אני תמיד בצד הכי קיצוני בצד שהכי קשה בו להיות פשוט אני.. בצד שאני צריכה להיות בנאדם אחר, בנאדם שצריך לשכוח את כל מה שהוא היה ואף פעם לא להזכר.. הלוואי והכל היה הולך לי כמו שאני הייתי רוצה, אבל גם אם זה כן יקרה אני אף פעם לא אהיה מרוצה.. לא אהיה מרוצה מעצמי או מעצם העובדה שהצלחתי, הרי מרוב התעסקות בלצייר את החיים שלי לצייר את עצמי אני שכחתי..