לפרוש מהחיים
תמיד אמרו לי, שהדבר שהכי קל לעשות… זה לפרוש.
להרים ידיים וללכת.
לוותר.
פשוט לוותר… לעצמי, לאנשים סביבי. לוותר על מה שעושה לי טוב כי קצת קשה, מה שבאמת משמח. אך… אם ברצוני לפרוש ממשהו, אין זה אומר שגמר הוא לשמח אותי? אני יודע שיש אחרים שלבטח יותר קשה להם מלי, בהכל. בחיים, בבית-ספר, בבית… זה בטוח. אבל גם לי קשה. לראות אותם נועצים מבט, לשמוע אותם מתלחששים מאחורי הגב, כל פעם שאני עושה משהו שהם חושבים שזה לא נכון.
חזרות לטקס.
אני עולה בתורי לשיר, וכולם פשוט צוחקים. הכי פשוט זה לוותר, להרים ידיים וללכת, להגיד "אני סיימתי". אבל לא עשיתי את זה. נשכתי את השפתיים, קמצתי את ידיי, נעצתי מבט ברצפה ועצרתי את הדמעות. דמיינתי את עצמי כבר יורד מהבמה, זורק את המיקרופון, מקלל את כולם בגסות, לוקח את התיק והולך הביתה.
אפילו האנשים שהכי קרובים אליי, תוקעים סכין בגב, מסובבים חזק… ולא מבינים שזה פוגע.
רשת חברתית חדשה נפתחה.
התלהבתי.
יצרתי משתמש.
לא ידעתי שזה יגרור דיבורים. יגרור הצקות ועקיצות והעלבות. מאיפה הם יודעים מה המשתמש שלי בכלל? ממנה… היא הראתה לכולם ביום שלא הגעתי לכיתה. אחרי זה אני שומע את כולם פונים אליה ומבקשים ממנה שתראה להם שוב את- "התוכנה הפדחנית שבה הוא נראה כמו הומו."
כל השכבה שלי רואה אותי ככה. ילדים משכבה מעליי, שרק ראו אותי בפעם הראשונה חושבים שאני כזה.
מה אני עושה לא בסדר?
מה אני עושה… שהוא שגוי וגורר אחריו העלבות קשות? והוא עושה בדיוק את אותו הדבר… אך כולם חושבים שזה גדול… שזה מגניב.
הכי קל זה לפרוש. אבל אי-פעם חשבתם מה זה מעולל לאלה שמסביבכם?
לפרוש מחוג…
לפרוש מהכיתה ולעזוב באמצע…
לפרוש באמצע חזרה…
לפרוש באמצע טקס…
אפילו לפרוש באמצע…החיים. אי-פעם חשבתם מה זה מעולל לאלה שסביבכם?
חשבתי על זה כמה פעמים.
על לפרוש מהחיים.
זה מפחיד אותי. ואם לא יהיה לי טוב יותר למעלה, מאשר כאן למטה? מה יש שם? מי שם? מה זה יעשה לאוהבים אותי? אנשים תמימים… שאפילו לא יודעים איך אני מרגיש. משפחה, ומעט חברים.
יש משפט שאומר, אלוהים נתן לך את החיים האלה, כי הוא ידע שתדע להתמודד איתם.
ואם הוא טעה? ואם אני לא יכול להתמודד איתם? ואם התמודדות שלי איתם זה לפרוש מהם? אז מה? התמודדתי איתם? או ש… מצאתי פרצה במשפט, ובחרתי לא להתמודד איתם.
זה קשה.
יש כאלה שיותר קשה להם מלי.
אבל גם לי קשה…
תמיד אמרו לי שהדבר הפשוט ביותר לעשות… זה להרים ידיים. להגיד סיימתי כאן. גמרתי. לוותר. פשוט לוותר.
לפרוש.
תגובות (2)
אני חייבת להגיד שאכן, ואני מצטטת: "תמיד אמרו לי שהדבר הפשוט ביותר לעשות… זה להרים ידיים. להגיד סיימתי כאן. גמרתי. לוותר. פשוט לוותר. לפרוש."
זה באמת הכי קל, אבל זה לא הפיתרון. תאמין לי שזה לא. בתור אחת שפרשה כל כך הרבה פעמים בחיים שלה, ובכל דבר… זה לא הפיתרון.
להלחם על המקום שלך זה הכי קשה! תשאר ותראה לכל מי שמפקפק בך שאתה יכול לעשות הכל.
לשבת בכיתה ולא לפרוש באמצע.
להיות פעיל בחוג.
להיות נוכח בחזרה, כי אני משערת שאתה אוהב את זה. וגם אם לא… אתה לא תפרוש רק בגלל כמה עיניים קנאיות!
דיברת על הסיטואציה שעלית לשיר, כתבת שדמיינת את עצמך יורד מהבמה, זורק את המיקרופון, מקלל את כולם בגסות, לוקח את התיק וחוזר הביתה. מה עשית באמת? כיצד פעלת? מקווה שעמדת והמשכת לשיר, שם ז** אחד גדול על מה כולם אומרים ועושה מה שבא לך ומה שטוב לך.
מקווה שחיזקתי אותך.
כל שיחת חיזוק או שסתם אין לך עם מי לדבר.. אני פה!:)
טנקס.
you made me happy :)