לפחד

אני מתחיל לפחד.
הכל בגלל האחות הקרצייה הזאת. רק היא מתחילה לצעוק עם הקול הצפצפה שלה, הלב שלי יורד.
היא מאיימת עלי, יש לה מראה שטן. מתי שאני מסרב היא אומרת כמו ילדה קטנה
"אופק לא רוצה להביא לי"
רק להביא לה סטירה ולהשתיק אותה. אני צריך לסבול אותה עוד שנה או כמה חודשים עד שהיא תעזוב את הבית עם הילדה שלה. עדיין לא התחיל הבוקר היא מבקשת שאני יפעיל סרט לבת שלה.
ואחרי כמה דקות הבת שלה מתחילה לטייל בבית, ומי שרואה את הסרט זה הקיר.
רק לשגע, ולצעוק ולא לעזוב בשקט. היום בבוקר קמתי עם כאב הגרון, עדיין לא ברור לי עם זה מהצעקות שלי או בגלל שתייה קרה..
עכשיו אני רושם, והגרון כואב, הכדורים שיכולים לעזור ניגמרו. בטח הבאתי לה אותם באמצע החורף כי היא הייתה צריכה, כאילו שמגיעה לה משהו. אחרי הקללות שהיא אומרת לי..
עכשיו היא רוצה את המחשב, ואני עם המשפט "לא" והיא עונה "נראה אם יהיה לך מחשב"
היא לא מפחידה אותי, אני יכול לקחת את המחשב הנייד הזה לכל מקום. גם לאמבטיה, וגם ללכת לישון איתו באותו מיטה. ככה זה שיש דברים חשובים שאני מפחד לאבד אותם, הם איתי תמיד ואין שנייה שאני הולך מהם. לפעמים אני ממש משוגע..
עכשיו אני צריך קצת לפחד עד שהיא תעזוב, ומתי שהיא תעזוב יהיה גן עדן בבית.
בשבילי.