לסבתא
חשבתי שאם אתרחק ממך זה יכאב לי פחות.
רציתי לזכור אותך כמו שהיית ולא כמו שהפכת להיות.
אבל זה לא עוזר. הגעגוע לא עובר.
אני יודעת שזו טעות, אבל זו שגיאה שעלי לעשות.
אחרת אני אתפרק ואשבר. אני לא מסוגלת אותך לראות.
איך זה קרה לך? איך דבר כזה יכול בכלל לקרות?
איך אדם יכול למות אם גופו ממשיך לחיות?
ואם את לא את, אז איך אני אני?
אבל זה לא חשוב כי לך לא אכפת ממני.
ולמה שיהיה לך אכפת? את אותי כבר לא מכירה.
וזה כל כך כואב שמי שאוהבים לא אוהב בחזרה.
תגובות (3)
אני מרגישה את הכאב שלך במילים, גם אני עוברת דבר כזה עכשיו, לסבתא שלי יש דמנציה מתקדמת, זה כל כך כואב, זה כואב יותר ממוות, מוות הוא סופי, קבוע וברור. דמנציה היא הפסד הרוח לגוף, הרוח של סבתי כבר מתה ממזמן וליבה ממשיך לפעום.
לסבתא שלי יש אלצהיימר. כבר 12 שנים.
סבא שלי נפטר לפני פחות משנתיים והיה לו דמנציה בשלב מתקדם 8 שנים… הוא לא הבין איפה הוא,או איזה זמן עכשיו.. יום אחד הוא שאל את אבא שלי בטלפון "אז מה,יש לך חברה?" אז אבא שלי הסביר לו שהוא פגש מישהי והם נורא אהבו אחד את השני אז הם התחתנו ונולדו להם 8 ילדים… או שהוא שאל איך אחיין שלי מסתדר בכיתה ב' כשהוא היה אז רק בן שנה או פחות…