לסבא היקר שלי – סיפור אמתי שקרה לי היום
היום שעבר עליי
היום התחיל דיי בסדר …. בוחן בלשון על הבוקר אבל חיים.
עד שבקטע מסויים ביום , אני לא יודעת איך ולמה …
נזכרתי בסבא שלי , בכול הסודות שלנו ביחד , על כל הדברים שחווינו …
על קן היונים מתחת לבניין הגוזלים שנולדו שבוע שבועיים לפני האסון כבר עזבו …
זו תחושה כזו שכולם עוזבים אותי , ואין לי אף אחד …
נזכרתי גם בהרגשה הנהדרת הזו כשראתה לי דניאלה …
כשיצאה שבת והינו צריכים שוב להיפרד , היית יושב במרפסת ומחכה שהמכונית שלנו תעבור
כדי להגיד לנו שלום נוסף לפני שנלך ….
אבל עכשיו, כשאנחנו באים לבית שלך , אנחנו רואים את סבתא וזהו ….
וכששוב יוצאים לדרך במוצאי שבת , כבר אין אף אחד במרפסת …
למרות שאני יודעת שאין שם אף אחד , מהרגל אני מסתכלת לשם ,
וכשרואה את החשכה במרפסת , נתקף ליבי בדמעות שלא עוצרות
ויוצאות החוצה כשכבר אין מקום להכניס עוד …
נזכרתי בך סבא יקר שלי , ואני מתגעגעת מאוד …
בלי לשים לב , בכיתי בהפסקה , החברות שלי היו שם ותמכו בי …
רק שתים מהן הבינו למה בכיתי , להן סיפרתי את זה , בכול זאת אי אפשר לשמור הכול בלב ולתת לו להתפוצץ …
שאר הבנות רק היו שם לידי וחיבקו אותי ….
הבנים בכיתה הביטו בי במבטי רחמים (מי שקורא את הסיפור שלי מבין מה דעתי על המבטים האלה) מה שגרם לי עוד יותר לבכות …
ניגש אליי ילד אחד ואמר לי :
"אני לא יודע למה את בוכה, אבל שתדעי, שיש לך את הציורים הכי יפים שראיתי"
הודיתי לו בחיוך קטן , והוא חזר למעגל הבנים שחלקם שוב שולחים עלי מידי פעם מבטי רחמים …
אני אוהבת לצייר ואני זוכרת שכשהייתי קטנה הייתי מציירת עם סבא שלי …
וכל הזמן אמרתי לו שקשה לי, אז הייתי ממש ילדה קטנה אפילו לפני גן חובה …
אלה שעדין לא למדו להחזיק את העיפרון נכון …
ואז סבא אמר לי :
" אל תתייאשי , לנסות היא הדרך הטובה ביותר להצליח , את עוד תהיה ציירת גדולה "
ומאז החלטתי לא לוותר , הלוואי לו היית כאן סבא , אפילו רק לשלושה ימים
יומיים , או אפילו 24 שעות …
יש לי כל כך הרבה דברים לומר לך …
אם הייתה רואה את הציורים שלי עכשיו … אני לא יכולה לדעת אם היית אוהב אותם
אבל מה שאני כן יודעת זה שהייתה נותן לי את החיוך הנוגע ללב הזה של
"אני גאה בך , ואני אוהב את זה , תמשיכי להיות טובה במה שאת אוהבת ואל תיתני לשום דבר לעצור אותך "
עד היום אני זוכרת את המבט הזה בעיניים שלך …
לנסות היא הדרך הטובה ביותר להצליח !!!!!!!
היום הלב שלי התמלא בהרבה עצב , געגועים , וכעס ,
כעס על זה שכול הזמן סבא שלי אהב אותי ותמך בי , עשה הכול למעני …
אבל ברגע האמת , כשהוא היה צריך אותי , לא יכולתי לעזור לו ולמנוע את מותו …
אני כועסת על עצמי שאפשרתי לאדם היקר שלי ללכת …..
אני כל כך כועסת , פגועה , ועצובה …….
אני חייבת מידי פעם לפרוק את כול הסופות שיש לי בלב
ולהראות את הציורים שלי בתקווה שאזכה לי-ראות שוב את מבטו של סבי שאומר לי לא לוותר בצורה הכי טובה ומרגשת שיש ….
אני צריכה אותך כאן לידי ….
אתה הייתה לי כמו נקודת האור בקצה המנהרה …
כמו האדם הטהור בעולם של אנשים שקרנים , מגעילים , ואכזריים
אני תכננתי לעבור אתך הרבה חוויות , והן עלו למעלה ביחד אתך …
אני מתגעגעת אליך ואוהבת אותך מעוד
אוהב אותך עד יום מותי , והייתי נותנת חצי מנשמתי בשביל שתחזור
עד כדי כך אתה חשוב ויקר לי ….
אבל באותו הזמן רחוק מידי
הלוואי לו היה דבר כזה שאפשר לשלוח מכתבים לעולם הבא …..
כמה שימוש היה לדבר הזה , בעיקר בשבילי ….
אתה חסר לי מאוד …
מתגעגעת …………………………………..
נכדתך דניאל , או כמו שאתה קורא לי , דניאלה ………………………
תגובות (4)
זה ממש, יפה! אני אפילו לא הכרתי את סבא שלי. אני מקווה שאת באמת אהבת אותו כל כך.
מצטערת בשבילך על זה …..תיהיה חזקה .
למרות שאת לא מכירה אותי …אני יודעת שהוא אוהב אותך מאוד !
ושהוא רוצה שתהיי מאושרת ושהתהני בכל רגע .
ושהוא היה גאה בך בכל דבר שתרצי או תעשי….
ומקוה שתהני בכישרון שלך ,שאת אוהבת ונהנת !
זה מדהים….
תמשיכי להיות כל כך חזקה…
תודה על התגובות , אתם באמת מנשים לעודד אותי , וזה מקסים
ואני מאריחה את זה מאוד .
אבל אני לא חזקה …
בכול יום מאז הסיוט הזה אני מרגישה היצור הכי חסר אונים
אני לא אדם חזק בכלל
כול יום אני מתעוררת לכרית מלאה בדמעות
אפילו אחשב , כשאני בסך הכול כותבת תגובה אני מתמלא דמעות
כי אני יודעת שאני מגיבה לסיפור שכתבתי בשבילו …..
אני מאריכה מעוד את זה שניסיתם לעודד אותי …
אבל לצערי , מניסיון , שום דבר לא אוזר לי להמשיך הלאה …
כנראה שהדרך היחידה להמשיך לחיות …
זה בדרך של ליזכור ולבכות ….