למרות הכל, זאת אני.[ זה באמת חשוב לי שתקראו.]
אז כן, אני משוגעת.
וכן, אני מחורפנת,
וכן אני לפעמים צבועה,
וכן אני חפרנית,
וכן אני לפעמים נצלנית.
וכן אני חושבת שהאלוהים שלך הוא ההמצאה.
וכן אני חושבת שצורה מדעית.
וכן אני מדברת בשפה גבוהה.
וכן אני לומדת יותר ממה שאני צריכה,
וכן אני שקטה.
וכן אני צריכה עזרה.
וכן אני צריכה לשים חיוך על הפנים תמיד.
וכן אני שמה מסכה על הפנים.
אבל גם אני – נשברת.
אבל גם אני – נופלת
אבל גם אני מתמוטטת
כי אני, לא מושלמת.
אני שמה מסכה על הפנים.
מסכה של חיוך מזויף.
כדי שלא יראו את הכאבים.
כדי שלא ירחמו עליי.
כדי שלא יגידו לי שאני תשומת לב מהלכת.
וכן אני נפגעת מהמילה שלך, "חברה."
וכן אני נפגעת מהיחס שלך לעבודה שלנו. "חברה 2."
וכן אני נפגעת ממך, מזה שאת לא שמה לב שאני מתפרקת לך מול העיניים. "חברה 3."
אני כותבת סיפורים.
אומרת שהם דימיוניים.
אבל לא, בכל אחד מהם.
מסתתר משהו אחר.
נמאס לי לשים את המסכה- כי זה שלא טוב לי.
נמאס לי לשים את המסכה, כי זה לא שמשהו רע באמת קרה לי.
זה שפשוט נמאס לי להיות שם בשביל כולם.
ללמוד יותר מידי. תמיד לדעת. לשאוף לעוד.
כשלי? לא עוזרים.
כאותי? לא שואלים
ואותי? בכלל לא יודעים.
נמאס לי לעזור לכולם.
כשאני לא עוזרת לעצמי.
נמאס לי לריב איתך "חברה מספר 1." על אותם השטויות.
נמאס לי להסביר לך שאת פוגעת בי. כי נמאס לי ללמשוע עד כמה שאת שונאת קטנוניות כמוני. שלא מעריכות את החברות שלהן, ושרואות רק את השלילי, אבל כאן אין חיובי.
נמאס לי לעשות את הדברים שלי, ואת הדברים שלך " חברה מספר 2." נמאס לי שאני דואגת לך יותר מאשר שאני דואגת לעצמי. ומה אני מקבלת ממך?- יריקה בפרצוף.
ו"חברה מספר 3?" את?, את שמה לב לדבר הכי קטן, לפרטים הכי קטנים. אומנם אנחנו חברות רק חצי שנה, אבל ממך ציפיתי שתשימי לב לזה שאני פשוט מתפרקת מול העיינים.
נמאס לי מהלחץ של הלימודים.
נמאס לי לדאוג למשפחה שלי יותר משהם או שאני דואגת לעצמי.
נמאס לי לעזור לאחרים כי אני או הם, לא עוזרים לעצמי.
נמאס לי להיות האחרונה בעניינים.
נמאס לי שרק אותי לא מבינים.
נמאס לי להיות דיכאונית.
נמאס לי שהידיד שלפני שנה היה כל כך קרוב איתי, בקושי מדבר איתי.
נמאס לי שכולם מאושרים, ורק אני מנסה להתעלות על עצמי ולחייך ואפילו לא בשבילי.
נמאס לי שאני מתאמצת בשביל כלום.
ועוד יותר נמאס לי, כשאני מפסיקה לעזור לכם, לכולכם, לאנשים שפוגעים בי בטעות, ולאנשים שמנצלים אותי, אז, כולם נזכרים שאני קיימת ובאים אליי בטענות. רק אז. כשאת חברה מספר 3 צריכה הסבר, ושאת חברה מספר 2 צריכה עזרה בלימודים, ואת?, חברה מספר 1 , " הכי טובה שלי." יותר נכון היית, ממש. לא, ואת האמת יותר טוב לי בלי זה, אבל את? בן אדם שמכיר אותי 8 שנים. צריכה ללכת לקופת חולים/ לסופר / לקנות צבע לשיער או כל דבר אחר. רק אז אני קיימת בשבילך.
יש לי מזל, שיש לי את החברה הזאת. שמצחיקה אותי. שיש לנו כל כך הרבה במשותף, שמרימה אותי. יש לי מזל. אבל יש לי אופי כל כך בעיתי, שגם איתה. אני לא יכולה להשבר. ולהראות חשופה.
עד כדי כך שאני מסתירה את החוסר בטחון שלי במסכות של חיוך מזויף.
תגובות (11)
אני מכירה את ההרגשה הזו…. זו ההרגשה הכי רעה בעולם!
אני מבינה בדיוק על מה את מדברת. את מרגישה שהחברות שלך אתך רק בגלל שזה "משתלם" להם. אז אל! תגידי להן מה את מרגישה! מה כבר יכול לקרות?!
אם את רוצה לדבר, אני פה! :)
אמרתי להן. מה שיצא מזה הוא שהם אמרו שאני קטנונית שלא מעריכה כלום. כן. מה שתגידו. לא רואות אותי ממטר רק כשצריכות.
אני כל כך מבינה אותך! לי קורים את אותם הדברים בדיוק !!! ואני לא צוחקת- אם את רוצה לשתף דברים לדבר לבקש עצות מה שאת רוצה יש לך אותי- כי אני בדבר הזה כבר 3-4 שנים, כן אז יש לי ניסיון ויש לי אנשים שעוזרים לי(פסיכולוגיות וכדומה) אם את רוצה לדבר באמת- יש בפרופיל שלי (צור קשר עם לוליטה) אז בכיף את יכולה לדבר זה גם טוב לשפוך את הדברים לאנשים שאת לא מכירה כי אני עושה את זה הרבה וזה ממש עוזר- מי שאת לא מכירה לא יכולה להעביר עלייך ביקורת בגלל שהיא לא מכירה אות!! באמת שזה עובד- תסמכי עליי!!! ואני ממש ישמח להתכתב איתך ולדבר איתך על הכל כי אני פה בשבילך! ובשביל כל מי שמרגישה ככה אז בבקשה תדברי איתי… רק לטובתך!
אוהבת המון המון ותמיד- לוליטה
יש מישהו (סתם, איזה מישהו בעולם..) שאת סומכת עליו? שאת יכולה להגיד לו הכל? או אולי את מכירה מישהו שעובר אותו דבר?
זו לא חייבת להיות חברה או משפחה (אני חושבת שזה ממש טוב ללכת למשפחה ולספר הכל. בהנחה שלא סיפרת). אם את מכירה מישהו שעובר אותו דבר, תלכי עליו. תעודד אחד את השני, תחזקו זה את זה!
אם זה מה שהחברות שלך אמרו לך אז…. (אני מצטערת אבל) הם לא חברות! חברות זה משהו שעומד בטוב וברע, ואם יש לך כזה חבר אז… הוא לא חבר!
אני הולכת לפסיכולוגית (סיפור ארוך ועצוב…. כולל את שלך) ואני לא מתביישת בזה (כמובן שאני לא אצעק את זה ברחובות או משהו אבל אני לא פוחדת להגיד שאני הולכת לפסיכולוגית. זה לא בושה או משהו) אבל היא באמת עזרה לי. היא נתנה לי עזרה מהסוג שלא יכולתי לקבל אצל אף אחד אחד ובלעדיה (זה נשמע קיטשי) אני לא יודעת איפה הייתי היום.
אני מציעה לך לדבר על זה עם מישהו. להגיד שזה קשה לך. זו לא בושה! לכולם קשה. את יכולה גם להגיד לחברות שלך שאולי ככה הם חושבות אבל את מרגישה שונה ופגועה ומותר לך להגיד מה שאת מרגישה ובתור חברות את מבקשת מהן עזרה (אני לא אומרת שזה משהו שאת חייבת לעשות. מה שאת מרגישה לנכון).
אני פה בשבילך בשביל עצות או מה שאת צריכה! :)
מצטער להתערב אבל תולעת ספרים את די טועה…. לפעמים הפרשנות מוטת בעני מי שרואה כדי שיתאים לו ויגרום לו להרגיש טוב… לא תמיד האחר אשם בדר כלל זה אנכנו והם ביחד…
אתה צודק. הכל קשור אחד לשני אבל כמו שאמרת… זו הפרשנות שלי…
כנראה אני נסחפת אבל אני פה מנסה לעזור. לא שאני כועסת או משהו, יש כמה עצות לעזור. אני נתתי רק דרך אחת שלי היא כן עזרה.
כמובן שזו לא הכרחה או משהו כזה. בסופו של דבר זו בחירה שלה. אנחנו פה רק מנסים לעזור.
ליאן תבחר איך שהיא רוצה ואיך שירגיש לה נכון, אז אני חושבת שהמילה "טועה" לא מתאימה פה. אתה בסך הכל לא מסכים איתי.
ליאן- אני גם מסכימה עם פלאר בנוסף לכל. תבחרי במה שאת רוצה ובמה שיגרום לך להרגיש טוב.
לא דיברתי על הפרשנות שלך…
אז לא הבנתי אותך…
לפי מה שהבנתי כל אחד חושב בצורה שונה ופועל בצורה שונה בשביל שירגיש טוב עם עצמו….
אני פשוט אמרתי מה אני עושה במקרים כאלה..
אתה חושב שטעיתי בזה שאמרתי איך לעזור?
על הפרשנות של הכותבת…
אני מרגישה ממש אנוכית עכשיו….. :(
אני רק מנסה לעזור פה…. עכשיו הבנתי אותך… טוב, זו בחירה שלה אחרי הכל…