למים אין אמירה

כמו עלה שצף על המים, היא הניחה לחיים לסחוף אותה ממקום למקום.
באדישות גמורה היא נהגה להרפות את כל הרגשות והדעות, ולהניח לזרם העדין להביא אותה ממקום למקום.
הלילות היו ארוכים ועמוקים, כאילו טבעה בתוך שלולית בוץ תובעני שמאיים להשתלט עליה עד כדי חנק.
הוא נגע בה נגיעות כבדות, ששקלו כמו ספינת משא שמובילה משקל עצום על פני המים, ובכל זאת צולחת את הציפה שמצופה ממנה. ולמים כבד. ספינות המשא הללו מכבידות על המים. אבל הם בסך הכל מים. למים אין אמירה.