למות
דוגרי- לא יודעת. לא יודעת כבר מה לעשות עם החיים שלי. אין עם מי לדבר. אני כל כך חייבת את זה, מישהו לדבר איתו, מישהו שינתח מאיפה כל השיט שלי מגיע, מישהו שיתן לי תרופות בהתאם. אני כבר לא בסדר. המוח שלי כבר לא בסדר. נהייתי עצובה לפני כמה שנים וזה פשוט לא עבר. אני נשארת באותו מצב רגשי סטטי לא משנה מה קורה מסביבי. לא משנה איך אני מתנהלת ולאן אני הולכת. אם אני בין חברה או לבדי בחדר. אני נשארת עצובה. וזו לא עצבות כזו שסתם מופיעה ונעלמת, היא נשארת. זו לא עצבות של השעות הקטנות של הלילה- היא מגיעה גם בבוקר, ובארוחת הצהריים ובכל שלב ביום היא יכולה להופיע. וכשאני בדיעבד חושבת על הדברים שאני בוכה עליהם אני חושבת לעצמי שאני כזאת מפגרת. מה יש לי לבכות על הדבר השטותי הזה? זה פשוט קורה. אני לא יודעת איפה לשים את עצמי, לנתח מצבים ולהניח את עצמי במקום המתאים. קשה לי להיות לבד. ואני הרבה לבד. אין לי איך להקיף את עצמי בחברים. במסגרת הבוקר אני לבד, אחר הצהריים- לבד. רק בערב כאשר כולם מותשים ועייפים מתכנסים לספר על חוויות ואני שוב לבד. אולי בכל הפעמים אני לא באמת לבד אבל אני מרגישה לבד. אני צריכה לטפל בזה ואין לי איך לגשת לזה בכלל. אני צריכה לבקש מההורים, ואיך אעשה את זה כשאין כסף? איך אעשה את זה כשהחברה הכי טובה שלי כרגע נמצאת באשפוז פסיכיאטרי? מה הם יחשבו עליי? הם יחשבו שאני נגררת ומושפעת. איך אני עושה את זה מבלי לצאת עם פגע? אני מפחדת להגיע למצב שבו אהיה בסטרס כל כך רציני ולא אצליח להבין מה קורה סביבי ופשוט אחשוב שהמוצא האחרון שנשאר לי הוא למות.
תגובות (3)
עוברת אותו דבר בערך, למות זו לא התשובה, את עוד תתאהבי ותיפגעי, את עוד תשתכרי ותעשי דברים ואז כשתתפכחי תתחרטי עליהם, החיים הם רגעים מאושרים ושמחים ואף גם משברים איומים, תמיד יש עם מי לדבר, ואין דבר כזה משופעות ונגררות על דיכאון נפשי תקומי ותספרי תקומי ותדברי ורק ככה זה יעבור ויחלוף
אני ממש מבינה אותך. הייתי אומרת לפי מה שכתבת שאני באזור הגיל שלך. אני במצב דומה, קצת פחות חמור. גם אני לבד. גם אני בודדה. גם לי קשה. אבל למות זאת לא התשובה. דוגרי- היו לי מחשבות אובדניות, אבל מחקתי אותן מיד. החיים יקרים מדיי בשביל להרוס אותם במשיכת חבל או כדור קטן. את לא לבד במצב כזה, תהיי בטוחה. גם אם זה לא יעבור בקרוב, זה יעבור, ולא עם מוות. אם את חושבת על מוות, תמחקי את זה מיד. אני לא יודעת מי את, אבל אני בטוחה שזה לא יהיה טוב אם תחליטי להיעלם מהעולם. תמיד תחשבי שזה יעבור, ובסוף זה יעבור, לבד או עם עזרה של ההורים. אל תחששי לספר להם. את יכולה להיות מופתעת
היי קודם כל בשבילי את חשובה. תאמיני שאת לא עוד סתם בנאדם בעולם. יש משפט שאומר "העולם נברא בשבילי" תאמיני שהעולם הזה כולו האנשים היקום החיים המשפחה החברות והארץ כולה נבראו כולם רק בשבילך! אז ברור שאת כל כך חשובה! אני בטוחה שיש לך הרבה לתת מעצמך לסיפוק עצמי או תעסוקה. אל תפחדי! "לא ארע רע כי אתה עימדי" אוליי אני אומרת זאת בעיניי אמונה אבל תדעי שבורא עולם תמיד איתך גם אם את חושבת שאת לבד הוא תמיד נמצא איתך! והוא אוהב אותך "אהבתי אתכם אמר ה' " והוא דואג לך והוא מקשיב לך והוא רוצה שתדברי אליו ותספרי לו ! הוא הפתרון לכל דבר אם אין לך למי לשתף תדברי איתו הוא מקשיב תמייייייד!!! 24/7 !!! לא משנה איפה תהייה מתי וכמה הוא זמין ומה מדהים שהוא גם יכול לתת לך באהבה כל דבר שתרצי בחיים הרי הוא זה שברא את העולם. יש לו הכל יש לו נהרות אגמים עולמות ארצות אז משהו קטן שאת רוצה הור לא יוכל לעשות??!?!?! ברור שהוא יכול !!! תדעי שהוא תמיד אוהב אותך דואג לך ורוצה אותך תדברי איתו הוא יפתור הכללל!
מקווה מאוד שתעזרי בו כי באמת שאין עוד מישהו מלבדו שיכול לעזור לך את רק צריכה לפתוח עצמך אליו. לילה טוב מאמי.