למה הכאב הזה לא עובר?

כשהלב כואב, הוא כואב, אין מנוס ממנו.
"הוי למה למה בשפתיך הקסמתני
ליבי כבשת ועזבתני
אוהב כואב וסובל?"

עוד בחור. עוד מישהו שלקח כמה פיסות והלך.
ואני לא יכולה להסביר, אני לא מסוגלת להסביר למה זה כל כך כואב.
למה זה כואב, כשאין לך מישהו אחר שחשוב לך בחיים האלה,
ואת מחפשת את ההבא שירפא את החסך הזה. ואת יודעת, את
יודעת שזה לא בריא להסתובב בעולם בחיפוש אחר המישהו הזה
שיתקן, זה לא בריא, זה רעיל, זה מרחיק.

ישבתי על שפת החוף לפני כמה ימים. כתבתי את האות הראשונה
של השם של האקס.. הבחור שיצאתי איתו הפעם הוא לא האקס,
אבל באיזשהו שלב בדייט הרגשתי קור מוחלט מהבחור, ואוטומטית
חזרתי לאקס. לידיים שלו.. לאף שלו, לקול שלו, לחיוך שלו, ל..
למבט שלו בי. אף אחד לא יצליח להבין את גודל הכאב.
אני מרשה לעצמי להיות דרמטית בכתיבה, כי אסור זה לא מתאים
להיות דרמטית מול הסובבים, לא מחר בעבודה, לא מחר ברכבת
ולא בכלל.

לפעמים אני מדמיינת שיש לי כנפיים ושאני חופשיה באמת.
אין לי רגשות לשום גבר, לשום בחור, אין אף אחד שאני חולמת עליו,
זה שאני מצפה להיפגש איתו.. פשוט אין כזה. יש רק אותי לעצמי,
רק אני ועצמי והחתולה שלי. ושנינו צועדות לנו בשביל בלתי פוסק, שביל
שכולו יציבות, שפיות ואהבה עצמית בריאה.

קיוויתי שאולי הפעם זה שונה.. קיוויתי שאולי הפעם אני לא ארגיש
לבד. לבד. לבד לבד לבד
.