למה אני חייה?!

כי יש לך תפקיד כלשהו.. שאת עוד תמלאי בחיים של מישהו.. את חיה כי יום את תפגשי את זה שלו נועדת.. ותקימי משפחה.. ויהיו לך ילדים .. ואז תהיי זו שנתנה חיים לעוד נפש :)

כמו שאמרו כאן , בעצם לכל אחד יש כאן תפקיד והתפקיד הזה ישוב יותר ממה שאת חושבת. בעצם, את תתני חיים לעוד בני אדם , תלדי ילדים והם יגדלו , ויהיו לנערים ונערות כמוך ! זה גם כמו גלגל כזה(: ואני בטוחה שעזרת גם לבנו לאחרות שחשבו ככה , רצו להתאבד או משהו כזה אבל עזרת להם ועכשיו הן בסדר . דברים כאלה יכולים להיות התפקיד שלך. לעזור לאחרים או להציל חיי פשל מישהו או רק לעשות מהו קטן כמו לתת עצה והיא יכולה לעזוב כלכך למישהו אחר .
בעצם לכל אחד יש תפקיד חשוב מאוד .(: ובגלל זה יש המון אנשים , שיעזרו עחד לשני(:

שתי בעיות בזה:
1. ככול שאני עוזרת ליותר אנשים, זה גורם לי להרגיש יותר טוב
אבל זה הורס אותי מבפנים
אני חייבת לעזור כי אחרת אני מרגישה רע עם עצמי שלא ניסיתי אפילו.
2. כל מה שחסר לי זה שגם הילדים שלי יעברו סבל (עם הם יהיו כמוני..)

את בחיים כי היו חסרים להם אנשים סובלים על כדור הארץ
או זאת לפחות התאוריה שלי כשאני חושבת על השאלה שלך
וכן אני יודעת ממש לא עזרתי לך אבל את יודעת דבר לא יכול לעזור
במקרה כזה רק את עצמך יכולה לשכנע את עצמך שהכול יהיה בסדר ורק את תגרמי לעצמך לקום ולעשות מעשה .
אופס, כרגע ייעצתי לך מה לעשות, טוב לא נורא למי אכפת?

שתי פתרונות לזה:
1. זה שאת מרגישה רע שאת לא עוזרת זה רק מראה עד כמה בן אדם מדהים את ועד כמה אנחנו צריכים אנשים כמוך בחברה שלו, כי מסתבר שהמילה לעזור לא קיימת אצל כל אחד.. אז כל עוד את עוזרת.. יש לך תתפקיד מאוד משמעותי.. אולי לא בחיים של העולם ושל כולם.. אבל בשביל אלו שעזרת להם.. העזרה שלך היא כל העולם בשבילם..
2. כשיהיו לך ילדים משלך.. אז תדעי להעביר להם וללמד אותם את כל מה שאת עברת ככה שהם לא יעברו את זה גם.. ואת תהיי אחראית לכך.. אז זה עוד סוג של עזרה..
אוהבת אותך נוני!

נוניייי שלייייי, את כותבת מדהים,
אז הנה אני מתחילה*
את מדהימה! יש לך תפקיד חשוב כאן! אפילו אני יכולה לספר עלייך מהסיפור האישי שלי, כשהיה לי בעיה עם המשפחה את גרמת לי להרגיש טוב יותר עם התגובה שלך, את עוזרת לכל כך הרבה אנשים, אסור לך להישבר.. כשאת תשברי כולם יישברו, אני לא אומרת שאסור לבכות.. מותר להישבר נפשית, אבל להישאר בפרופורציה.
את מדהימה ומיוחדת, אולי עכשיו לא הכל הולך, אבל תמיד בסוף הכל מסתדר. את תראי!
'בסוף הדרך עוד תהיי מאושרת' את תעלי על דרך המלך ואת תהיי הכי מאושרת שיש ולפי דעתי זו זכות להרגיש כזה דבר , בעצם לא זכות.. זה דבר נורא.. אבל לך יש זכות גדולה שאת יכולה לעזור לאנשים שמרגישים כמוך כי הרי אין בן אדם שיכול להבין אותך יותר טוב מבן אדם שעבר כזה דבר.
ואני עברתי כזה דבר! את לא יודעת איך הרגשתי כשהיתי צעירה, הרגשתי בודדה, ריקה, כמו דף נייר, מקמטים וזורקים לפח.. אף אחד לא מתייחס אף אחד לא שואל לשלומך, אף אחד לא מניד אפעפף לכיוונך, אנשים מפחדים להתקרב אלייך בשביל שהמעמד החברתי שלהם לא ירד.
'הדחויה' 'המסכנה' 'הבודדה' 'המוזרה' כל אלה הדביקו עליי ואני לא מבינה עד היום למה עשו לי את זה.. אותי קינאו בי? מה יש לקנא.. אולי שנאו אותי? אבל מה יש לשנוא אותי.. לא עשיתי שום דבר רע..
היום אני מבינה שאני כבר בוגרת, דברים כאלה לא מעניינים אותי.. אני היום בזכותי בזכות מה שאני.. עוזרת לחלשים ממני, עוזרת ולעולם לא דורכת עליהם בשביל להרים את ה'כבוד' שלי.. זה בולשיט.. אני בחיים לא אעשה כזה דבר, בחיים לא אפגע, אעליב..
אני מקווה שבסוף הכל ייסתדר, ואם תרצי אני אעלה את הסיפור שלי בקצרה על מה שחוויתי ביסודי.
מקווה שעזרתי :-*
תמיד שאני שומעת סיפורים כאלה אני מרגישה רע.. אבל אני מרגישה טוב כי אני מנסה לעזור לכן, מנסה שתצליחו ולא תטעו בדרך, שתדעו שלא כולם רעים…

וואו איליאנה, זה פשוט….
מה שהכי קשה לי זה עצם זה שפעם זה לא היה ככה.
לפני שהגעתי לבית הספר, הייתי בחינוך ביתי וגם שם, יש את אלה שמנהיגים ואת אלה שטיפה יותר נגררים
אבל אף אחד לא נשאר מאחור לבד.
אני הייתי מאלו שמנהיגים
תמיד הייתי קמה וכולם היו מסתכלים, כאילו מחכים להוראות או משהו…
אני הייתי מהמקובלים,גם שם ובגם בחוגים
תמיד הייתי מאלו שלא היו צריכים להזיז אצבה והם קיבלו את תשומת הלב שהם היו צריכים
אבל פתאום זה השתנה…
אולי כי הייתי רגילה לזה ואף פעם לא ניסיתי להרוס למישהו כדי לבנות את שלי
אולי זה כי תמיד הייתי בודקת שכולם רוצים את המשחק ואין מישהו שמשחק רק כי החבר שלו משחק או משהו כזה.
אני לא יודעת…
אבל אף פעם לא הגעתי למצב שאני צריכה לרמוס מישהו כדי לעלות רמה.
ופתאום…פתאום זה נעלם….

עני כל כך מבינה אותך.
גם אותי כולם שונאים, גם אני כל יום הולכת לישון בוכה.

הכל יסתדר אהובה סמכי עליי, לכל דבר יש משמעות ♥