לילה….
איש לעולם לא יבין מדוע אני כמו שאני
איש לעולם ידע מדוע אני כל כך אוהבת להיות לבד
למה כל מילה יכולה לירות לי בלב
למה לפעמיים אני כבר מרגישה מתה
למה אני אני כל כך חוששת לקרוא את ספר חיי
למה אני מסתירה את אותו הספר שעל חיי כתוב, מסתירה אותו מתחת למיטה.
ובכל פעם שאני קוראת מילה אחר מילה, אני שותקת.
שותקת, מחייכת ואז בוכה
שומעת את משפחתי מסתובבת בבית
שומעת אותי בוכה חרש חרש
ולא עושה דבר
רק ממשיכה לעסוק בכל דבר אחר
רק להתעלם מהיבבות שלי
רק להתעלם מאותו חדר חשוך במסדרון, אשר חדקו נעולה וקולות בכי יוצאות ממני
קולות בכי של כאב מר…אחרי הכל
זאת הייתה שעת לילה
שעה שבה אני תמיד נשברת..
לילה…
תגובות (0)