לילה בחיי

הירח המלא הטיל צל של אור על חלוני.
האויר הקריר חדר לתוך חדרי וגרם לוילונות להתנופף ולהרעיש בשקט, מחשבותיי לא נתנו לי מנוחה ומצאתי את עצמי מתהפכת במיטה
צירצור הצרצרים בחוץ וקולו של הינשוף הקשו עליי להירדם ולבסוף נשברתי.
ירדתי למטבח ומזגתי לעצמי כוס מים קרירים.
קצב ליבי עלה במהירות והרגשתי אותם, את זוג העיניים ננעצים בי וצופים בי מהחשכה ורק קול השעון המתקתק נשמע באויר.
התחלתי לרעוד ולא הצלחתי לנשום כמו שצריך הפחד כמעט והצליח להשתלט בי…
הנחתי את הכוס במהירות ועליתי לחדרי.
\" מהו פחד? למה אנשים חווים פחד?\"
אלא הם המחשבות שהיו לי באותם הרגעים, נכנסתי למיטה והתכסתי בשמיכה ולאט לאט הצלחתי להירגע.. עצמתי את עיניי כשלפתע
שמעתי צעדים שמתקרבים לחדרי באיטיות והרגשה, אותה ההרגשה שהייתה לי לילה שעבר, חזרה.
\"אמא…\" התחלתי למלמל בשקט ודמעות של פחד עלו בעיניי המפוחדות.
הצעדים נפסקו והדלת התחילה להפתח בשקט והשמיעה קולות חריקה קטנים.
מיהרתי להתכסות שוב בשמיכה ודמעות זלגו במורד פניי..
כעבור מספר רגעים ניסיתי להציץ מבעד לשמיכה ולא ראיתי דבר, קמתי והסתכלתי מבעד לחלון הפתח
עצמתי את עיניי ונשמתי את האויר ושיכעתי את עצמי שהכל בסדר.
בבת אחת נפתחו עיניי וצמרמורת עברה בכל גופי הסתובבתי ועיניו הקרות נעצו בי מבט, מבט מלא שנאה.
ראיתי אותו, את הפחד מול עיניי.
התחלתי לרעוד וניסיתי להשתלט על עצמי הוא הושיט לעברי את ידו כאילו מנסה להזמין אותי לבוא איתו אבל ידעתי שאסור לי לתת לזה לקרות…
בבת אחת קיבלתי החלטה, אני לא אתן לו להשתלט עליי מחדש
עשיתי צעד קדימה והחזרתי לו את אותו המבט הקר והוא נרטע וצעד אחורה.
\"אני לא אפחד ממך שוב\" אמרתי לו והוא הבין. הבין שאין לו את הכוח לשלוט בי שוב, הוא התרקב לאחת הפינות של חדרי ונעלם לו בחשכה.
באותו הלילה, ידעתי שאני יותר חזקה ממנו.