לחץ

לחץ.
אני לחוץ.
יותר מידי לחוץ.
לחוץ עד כדי כך שאני לא יכול לחשוב.
אני עייף, מכיוון שמהרגע שהתחיל החופש אני בקושי ישן בלילות, רק כדי לקום מוקדם בשביל לעבוד כדי לא להיות לחוץ כל כך, אבל זה לא עוזר.
הזמן רץ, ונדמה שאני לא עושה שום התקדמות, ואני לחוץ מאוד.
אני מרגיש עייפות נוראית, ולאו דווקא פיזית, אלא נפשית.
אני עייף.
אני רוצה לשכב במיטה ולבכות במשך שעה לפחות, אבל אין לי זמן אפילו לזה. אני פשוט חייב לעבוד, כי אין לי שעה מיותרת לבזבז, וכל דקה שאני לא עובד, אני רואה אותה כמבוזבזת, ככה שהלחץ לא מפסיק להתגבר.
ואפילו עכשיו, שאני מנסה לשחרר את הלב, אני מבין שזה עולה לי בדקות יקרות כל כך.