לחץ חברתי.

לחץ חברתי. אנחנו חווים ורואים אותו כל הזמן, גם אם אנחנו לא מודעים לכך.
למעשה, אפשר לומר שכל העולם מתבוסס עליו, כל התרבות שלנו.
אך עדיין לא ידוע מי קבע את הכללים, כי אולי בעולם אחר ה'מכוער' שלנו, הוא ה'יפה' שלהם, זה תלוי את מי שואלים. לדוגמה, אם בן אדם יחיה כל חייו, בסביבה שכולם בה 'מכוערים', האם קיים הסיכוי שכשיצא לעולם, ה'יפה' יהיה בעיניו 'מכוער'? לא. כי החברה תלחץ עליו, ותגרום לו להבין מי 'יפה' ומי 'מכוער', אבל אם היה נשאר בסביבת 'המכוערים', הכל היה נשאר אותו דבר, זו החברה שמשפיעה עליו.
ואולי אם עיוור יפקח לראשונה את עיניו, ויראה אדם 'מכוער', הוא יחשוב שהוא הדבר היפה עלי אדמות, רק כי הוא עוד לא ראה כלום, והוא לא יודע את הכללים.
מי קבע מי שמן ומי רזה? אולי אם אדם יחיה כל חייו בחברת 'שמנים', 'הרזים' יהיו בעיניו השמנים והשונים?
למעשה, אפילו העובדה שאנחנו מתלבשים, מבוססת על לחץ חברתי, זה האדם קבע. כלומר, אם אצא ללא בגדים לרחוב, יחשבו שאני משוגעת, וילעגו לי, כי הדבר יראה בעיניהם שונה. ואולי בעולם אחר, בתרבות אחרת, בה כולם נוהגים לא להתלבש, אם הייתי מתלבשת ויוצאת לרחוב, יחשבו שאני משוגעת, וילעגו לי, כמו במקרה הראשון. הגענו למצב בו חייבים לרוץ, כי כולם רצים. וגם מי שינסה להתנגד, ולשנות את כיוונו, ייכשל, כי החברה תלחץ עליו להמשיך בדרכה, דרך הטבע, שבה הכל ברור, קבוע ומסודר.
הגענו למצב, שאם נחרוג מדעת הכלל, ונפתח דעה ייחודית, שלנו, הסוטרת את הדעה השנייה, יתפתח ריב, ללא מוצא. אלא אם כן נוותר, או שמא נילחם על מעמדנו, עד שעוד אנשים ועוד אנשים יצטרפו אלינו, ונהיה הכלל, דבר שהסיכוי שלו, שואף לאפס. כי היום כבר אי אפשר להביע דעה, מבלי שינסו להשתיק אותנו, רק כי הדעה שלנו נוגדת את כללי החברה השמרנית.