לחם השום ורגעי האושר הקצרים.

דמעות…דמעות…ודמעות נזגלו מעיניו של הנער אשר ישב על הספסל הירוק ההוא.
הוא נער שקט, שמח ,אנרגטי וקפצני למידי ,הוא חזר הביתה אחרי שסיים קורס במדא, הוא הלך לו עם אוזניו ושמע מוזיקה ,וחשב על כל מיני דברים שקרו לי באותו יום. אם זה החבר אשר אמר לו משהו ואם על איזה שיעור ספצפי שהמורה העירה לו על משהו. הלך והלך הוא…
ולפתע נתקל במאפייה אשר ליד ביתו ואמר לעצמו בא לי להגשים חלום!הוא נכנס בצעדים זיעירים וקטנים למאפייה ובכניסה עמדו שמה לחמי שום וזאתר שונים … הוא חלם לטעום סוף סוף לחם שום.אך אף פעם לא הצליח לקנות לו אחד כזה. כשנכנס למאפיה הוא ראה לחם שום העסיסי שעמד בכניסה… ושאל את המוכר כמה עולה לחם אחדוהמוכר משיב לו :"אחד ב3 שקל ושלושה ב4 שקל." ככה לפחות שמע ,היה נדמה לו שזה מפורך מידי ,אבל הוציא את כספו מתיק בית הספר.הוציא את הכסף שנתנה לו סבתו ,שכל זמן מקפידה לתת לו כסף לבית הספר למרות שאין, ובאותו יום נתנה לו קצת יותר. בוחר הוא לחם אחד שעומד בחזית מכניס אותו מהר לשקית ונותן למכור. שואל אותו שוב כמה והמוכר אומר שלושה שקלים, נותן הוא ארבעה שקלים והמוכר מחזיר במהרה שקל, הוא אומר תודה ויוצא מהמאפייה וממשיך בדרכו עם המוזיקה ,מוציא את הלחם מהשקית ונוגס בו את הביס.הביס שפתח את פיו…כמו ילד קטן שטועם בפעם הראשונה מאכלים. התנעג הוא על כל ביס והלחם תמיד היה קרוב לשפתיו ,ונגס הוא לאט לאט וביביסים קטנים כאילו שמר שלא אברח לו הלחם.הלך כפוף כאילו מאיימת עליו סכנה וממשיך הוא ללכת לביתו.לפתע אישה עוצרת אותו ואמרת לו"סליחה אתה יכול לעזור לי?" משיב לה בכן ואת המוזיקה עוצר ואת הלחם מכניס לשקית וכאשר בא להכניס את הלחם לתיק השקית נופלת מידיו לרצפה ,לוקח את השקית ומכניס לבסוף בתיק. הולך לאישה והיא מבקשת ממנו להרים לה את העגלה לקומה שלישית, ואומרת לו שתחזיק לו את האור. מרים את העגלה בנחישות והאישה אומרת לו :"לא ככה זה כבד אולי תגרור?"והוא משיב לה זה בסדר ועולה במדרגות לקומה השלישית, שמגיע לקומה השלישית לאחר מאמצעים קשים, כי בכל זאת העגלה היית כבדה לו אומר לאישה שסיים.האישה מברכת אותו ואומרת לו:" שאלוהים יתן לך בריאות." הילד אומר תודה וממשיך בדרכו…מוציא את הלחם מהתיק ואומר לעצמו :"כל כך בא לי בריאות אבל גם אושר בחיי לא יזיק" וממשיך לאוכל את הלחם ומתענג על כל ביס ומרגיש הוא מסכן ,בדד,חסר אונים, עני וחסר בית שנוגס בפת לחם מסכנה… הוא הגיעה לביתו אך לא רצה לעלות כי את הלחם לא סיים,ולא רצה שסבתו תדע שקנה אוכל ,כי יד שהיא מחכה לו עם אוכל שהכינה לו. אז לכן הוא מתיישב בספסל ההוא ליד הבית שלו ,מניח את הטלפון לידו וממשיך לנגוס בלחם שנשאר צמוד לשפתיו ,והוא כמין חצי עגול מכורבל .ברקע מתנגן השיר שהוא אוהב ובחוץ אין אף אחד, שקט דממה אין איש חולף על פניו השעה היא 10 בלילה… מגיע לבסים האחורנים ועוד שנייה מדמיע דמעה עליהם כאילו אין לו אוכל בבית ,אבל יש .העניין הוא שהרגיש שזה היו רגעי האושר היחידים שסיפק לו הלחם הכל כך עסיסי…מכניס תביס האחרון לפה.לפתע סבתו מתקשרת עליו והוא אומר לה:" אני פה ליד הבניין אני עולה עולה כבר".סבתו מנתקת לו מבלי להשיב ,הוא לוקח את התיק ועולה מדרגה מדרגה בכבידות, וסבתו כבר פותחת את הדלת לרווחה והוא נכנס הביתה.סבתא שלו שואלת אותו למה חזר כל כך מאוחר? ולמה זה יהיה ככה כל הזמן?ומה עם השיעורים והלימודים?הוא משיב לה שאין מה לעשות ומדא לא פחות חשוב והוא לא משחק משחקים.ניגש לאכול שהכינה ואוכל אותו אבל לא מסיים הכל, כי עוד בבטן שלו יש את הלחם אשר עשה אותו לכמה דקות מאושר…הולך ונכנס להתקלח לאחר יום מפורך.השעה כבר 12 הוא מתיישב וחושב… ומעיניו מתחילות לזלוג דמועת אחת אחר השנייה .אבל איננו אף פעם בוכה ,כאב מציף אותו….כי בסך הכל הוא רוצה שיאהבו אותו.