לחייך מכאב
והנה שוב ושוב את אותה פעולה אני עושה
המילים בי פוגעות ואת ליבי לא מפספסות
פוגעות וב כמו סכינים חדות כתער
פוגעות בו כמו צבא שלם של קוצים שלא יורדים
צבא שלם של רסיסי חלון שבור
פוגעים ואותו לא עוזבים
לא עוזבים עד שהוא לא יוכל יותר
עד שהוא יפול התנפץ וישבר
פוגעים בו עד שגופי מכך כבר נפגע
עד שהסכין כבר בידי, לא יכולה לעבור ועד מלחמה
והנה, שוב ושוב אני עושה את אותה הפעולה, בוכה לתוך ידי ואת שערי מרטיבה
אך כאשר חברתי שואלת מה קרה, אני אומרת שהכל בסדר, מחייכת מתוך כאב, כדי שהיא לא תדע אותו, מחייכת מתוך כאב, חולשה, תסכול
מתוך התרסה שאם איש לא ידע, לא אחווה זאת שוב יותר.
אך זו היא רק אשליה….
תגובות (8)
נוני כמה אני שמחה שחזרת!!!
ובנוגע למה שכתבת זה היה ממש מדהים!!! אהבתי מאוד!!! מדרגת 5P
*בו
וזה ממש עצוב :/
הדימוי של המילים לסכין…
הכתיבה טובה ויפה
תודה.
ולירון-חזרתי…ביום רביעי נראה לי.
נוני ואוו איזה כישרון כתיבה מאוד יפה
אהבתי=)
אוהבת שרית
ושבת שלום
הכתיבה יפה אבל מה זאת אומרת צבא של קוצים שלא יורדים?
לא הייתי משתמשת בביטוי צבא של קוצים.
כל השאר בסדר.
אנדירנה להבנתך צבא קוצים ממחיש את הכאב ואת הדקירות שמישו דוקר אותך(מכאיב לך)
אני יודעת אבל צבא אני אישית ישר מדמיינת מדים ומשהו אנושי.
הפרוש של צבא הוא קבוצה או משהו כזה שתוקף…
או לפחות זה הפרוש בקטע הזה.