לזה שכמעט ניפץ לי את הלב. כמעט.
אתה שם, אתה. כן, אתה!
אתה, אתה שבטח לא קורא את זה, וגם אם כן – אינך יודע שזה מכוון אלייך. אתה גם לא תדע, לא מגיע לך לדעת.
מאז אותו מסע, עבר עליי חודש כל כך עמוס, שנדמה כאילו חצי שנה קרתה מאז. אתה היית גורם ראשי בתהפוכות רגשותיי – מהרגעים הכי שמחים, ועד העצובים ביותר החודש.
כל כך הרבה דברים שחשבתי עלייך, עד כדי כך שאפילו כתבתי את חלקם. אני כבר מזמן לא באמת כותבת, אבל אתה גרמת לי לחזור לזה.
אחרי אותה טעות עם האידיוט הקודם – נקרא לו ד', חשבתי שזה כבר לא יחזור. חשבתי שבאמת ובתמים יכול להיות משהו משמעותי בין שנינו. אתה יודע, זה לא שסתם היו לי הזיות. לא לקחתי סם וגם לא פטרייה. אתה אולי לא זוכר, אבל היה לך חלק מאוד משמעותי בכל העניין. אתה גרמת לי להרגיש איך שהרגשתי, אתה גרמת לי לחבב אותך.
למען השם, הכול בזמן האחרון היה אתה ואתה! הכול הזכיר אותך, הכול היה קשור אלייך, הכול היה מחשבות עלייך. הרשיתי לעצמי כמעט ליפול לנבוכי האהבה, הרגש המסריח הזה, אבל אני שמחה שהטעות ההיא עצרה את זה בזמן. הטעות ההיא ועוד מליון הטעויות, שלו היית מחבב אותי באמת, היית סולח לי עליהן כמו שאתה שותה מים, כי ככה זה כשמחבבים. כשבאמת ובתמים מחבבים מישהו.
תגיד, אתה זוכר שאתה גם החזקת לי את היד פעם? שגם אתה היית מתחיל שיחות, מבקש ממני שנעשה את הדוחו"ת מעבדה ביחד ומדבר איתי שעות עד אמצע הלילה? אתה זוכר שהכול התחיל ממך, בעצם? שבמסע הישראלי אתה היית הזה שעקב אחריי כל הזמן, הזה שהתנהג כמו מישהו שיש לי רגשות. אתה בעצמך אמרת שאתה מחבב אותי מאוד ושזה ככה כבר כמה זמן. אתה רצית שנהיה לבד, שנדבר. שנלך לסרט ביחד, רק שנינו. אתה רצית את כל זה, ואני הרשיתי לעציי לרצות גם. אולי הרשיתי לעצמי קצת יותר מידי, אני לא יודעת. אבל ראיתי שאינל מתנגד לרצונותיי, אלא רק זורם איתם – אז המשכתי… אני כבר לא יודעת מתי בדיוק זה התחיל להדרדר תוך (פאקינג) פחות מחודש, אבל זה קרה. זה קרה ובגדול. תוך פחות משבוע כבר הייתי עמוק בתוך הערימה הזו שנקראת בילבול. וואלה, שבוע קודם היה נראה שאתה בעניין יותר מתמיד, ופתאום – פוף!
מה לעזאזל היה צריך לקרות כדי לשעות את דעתך תוך פחות משבוע? אם תסביר לי, אני נותנת לך שקל. אפילו שניים.
שבוע היה מספיק בשבילי, ואחרי המערכת יחסים הראשונה והמחוברנת בחיי, שעליה כבר דיברתי פעם, החלטתי לשנות פאזה. לא להסתיר, אלא להיות כנה.
טוב, הכנות הרסה הכול. אם לפניה עוד היה אפשר להציל משהו, אם עוד היו ספקות – הרי שעכשיו ה-כ-ו-ל ברור! כן, תתרצץ לי שאין לך זמן, שהכול בגלל הלחץ, שזה לא אישי. די, גם לי אין זמן. אבל כשמחבבים, עומרי, אז גם זמן מוצאים. מוצאים בשפע ובעדיפות עליונה…
די, נמאס לי ולא אכפת לי יותר.
פעם רציתי להיות איתך וחשבתי שאתה דומה לי בכל כך הרבה מובנים. שלמרות שאתה קורא באנגלית ולא בעברית, אוהב מוזיקה אלקטרונית ולא אינסטרומנטלית, לומד פיזיקה ולא ביולוגיה והרבה יותר חנון ממני, עדיין היינו דומים. שלמרות שהיו דברים שלא הסכמנו עליהם, עדיין היו לשנינו חששות מאותה האינטראקציה האנושית הכה – מפחידה הזו, מהשתיקה המביכה הזו. אתה היית כותב, והיית מבין. אתה היית הראשון שבטחתי בו וסיפרתי לו על המגירה שלי, איפה שכל השירים והחיבורים נמצאים, ואפילו הקראתי לך חלק – כבוד שאף אחד לא זכה בו קודם. אתה שהיית מבין, שלמרות שהייתי מספרת לך דברים שליליים על עצמי בכמויות, זה לא הפריע לך. שלמרות שאמרתי מלאנת'לפאים שטויות, אתה המשכת להקשיב. שלמרות שהפרעתי לך תמיד באמצע הפרק, זה היה בסדר מצידך. עד שפתאום, הכול ירד לטמיון. בך אני בטחתי, הרגשתי כל כך בטוחה אתך למרות שלא באמת היינו קרובים כל כך הרבה זמן, וגם אתה בי.
אבל הפרת את האמון שלי, משמע שלא תקבל אחד חדש בקרוב, אולי אפילו לעת הרחוקה, אולי אפילו לעולם לא. הזמן יחליט..
כן, עומרי. אני עדיין מחבבת אותך, עדיין קשה לי לראות אותך בכיתה ולדעת שאנחנו לא מדברים, שהנה הלך לו עוד ידיד לתפארת בגלל שרציתי יותר מזה והוא לא היה החלטי. אני עדיין מגניבה אלייך מבטים לעיתים כשאינך שם לב , ועדיין חושבת עלייך בסתר. אני עדיין נוטה להזכיר את השם שלך קצת כשאני מדברת עם אחרים, עדיין מתפתה לראות מתי נראית לאחרונה בווטסאפ ולקרוא כל הודעה ששלחת בקבוצות המשותפות. אבל אתה יודע מה? אני יודעת שעל אף כל זה – על אף שאני רק מדמיינת שתבוא אליי ותשאל אם אני בסדר, שתבקש שלא נוותר על הקשר הזה כי הוא חשוב לך, אפילו אם זה יקרה באמת, אני כנראה לא אתן לך הזדמנות נוספת. לא בזמן הקרוב, לפחות. ראיתי למה אתה מסוגל, אתה לא כזה תמים. אולי לא הייתה לך חברה מעולם, אבל בכל זאת ידעת לשטות בי כמו תרנגולת. ידעת ואתה עדיין יודע להיות מאושר ולהתנהג כאילו כלום לא קרה, יום אחרי כל המקרה האידיוטי הזה שהוביל למרחק המיידי שבין שנינו עכשיו. ואת האמת? שאם לך לא באמת אכפת, גם לי לא צריך להיות.
אני שמחה שהכול נגמר מהר, זה אומר שגם ההחלמה תהיה מהירה. אתה יודע מה אומרים, כמו שהתחיל ככה נגמר. אז היה שלום לך, עומרי. היה נעים להכיר, נהניתי מהזמן המועט שלנו יחדיו, ועכשיו אמשיך לי הלאה. אני כבר מרגישה יותר טוב, ובטח בעוד חודש כבר אהיה שלמה ולא ייכאב יותר. לא בכיתי הרבה, וזה דבר טוב.
שלך, או שבעצם כבר לא – אני!
:)
תגובות (3)
את ממש חמודה:) מאחלת לך שרגשותייך יצליחו להמשיך להתבטא בצורה כה עמוקה ויפה. זה עוזר להשתחרר. אני חייבת להודות דאת צודקת בנוגע לסופרים כאן. זו אחלה דרך עוצמתית לשחרר את מה שאנחנו עוברים, רק בדרך שיכולה לעבור כל גבול בעזרת הדמיון:)
שיהיו לנו ר חוויות טובות, ואל תחשבי עליו, או על אף אחד אחר! זה לא מגיע לך לסבול ולאכול את הלב שלך בזמן שאת לא יודעת אם הוא בכלל מתאבל על משהו שקרה ביניכם. לא מגיע לו שתסבלי, ויש אנשים שהכי עושים את זה מלחץ חברתי.
לפי איך שהוא נשמע הוא מתחת לרמה שלך.
אז מה דעתך בנוגע למערכת יחסים?
היו לך כמה שגיאות כתיב אבל אני לא חושבת שזה חשוב כרגע
יכול להיות שהיו לי כמה שגיאות. בדרך כלל כשאני כותבת משהו אז אני לא שמה לב כל כך למה שיוצא עד שאני קוראת את זה, ואני כותבת די מהר, ככה שלפעמים יוצאות לי כמה שגיאות קליד (הכוונה היא נגיד כשכותבים אני חודב במקום חושב או דברים כאלה), או שאני שוכחת לפעמים להוסיף כמה מילים וכו'.
אבל בסך הכול, רוב הזמן אני עושה לעצמי הגהה, ככה שזה בטח לא יחזור על עצמו לרוב :)