להמשיך את ההצגה
אם רק היית יודע
כמה קשה זה להסתיר
ולחייך כאילו כלום לא קרה
לא פעם אחת ולא בפעם המילון כבר בחצי שנה האחרונה
אבל אני לא אומר
ואני לא אספר
אני אשאר בשקט ואסתתר
אני לא אצרח
ואני לא ישבור את הכלים
אני רק יבכה בלחש כשלא רואים
ואז כשהאוטובוס יכנס שוב לישוב
אני אנגב את הדמעות
כדי שלא יחשבו שמשהו קורה
וישאלו שאלות
אני אנשום עמוק
ואנסה להירגע
אגביר את הווליום ולא אוציא מילה
ואז שוב פעם יש ההליכה המהירה מהתחנה החומה
עד לדלת החזר הלבנה
שאני יודעת שרק מאחוריה
אני יכולה להתפרק
בלי שאף אחד ישמע
בלי שאף אחד ידע
ואז אני שוב פעם ישמע קריאה
ושמי שוב פעם יצעק לחלל הבית
אז אני אנשום עמוק ואנסה להירגע
אנמיך את המוזיקה
ואמשיך את ההצגה…
תגובות (1)
וואו ! לפעמים אני יכולה להבין אותך….