להישבר :\ …

אני תמיד איך שהו נאחזת בתחושה שהעולם לא באמת כזה עצוב וקר , שרק אני חושבת ככה כי משהו לא בסדר אצלי … אני רואה את כל החברים שלי צוחקים , אני מסתכלת לשמיים והשמש זורחת .. אבל מבפנים אני מרגישה שהעולם הזה כ'כ מעוות .. אני פשוט מעדיפה לתת לעצמי לחיות במחשבה שרק אני ככה , שכולם אולי צודקים ופשוט זו אני שלא מסוגלת לראות את הדברים כמו שהם באמת , שהאופי שלי הוא דיכאוני ….
אבל מה לעזאזל אני אמורה לעשות כשגם אותם ילדים חייכנים , נשברים ??
אנחנו חיים בעולם כ'כ מהיר , אף אחד לא טורח לעצור לשניה ולתקן את מה שבטעות שבר בדרך .
אנשים צוחקים על אנשים אחרים , אנשים חיים ברחוב , ילדים מתאבדים , נשים מוכות , מלחמות , שנאת חינם … לאיזה מין עולם אני הולכת להביא את הילדים שלי ?! לאיזה מין עולם ההורים שלי הביאו אותי ?????
אני רוצה להאמין שהכל בסדר .. באמת שאני רוצה להאמין . אבל למרות כל ההשתדלויות והעמדות פנים שלי כולם כבר מזהים על הפנים את החיוך השבור , את העניים העצובות …
אני רואה אנשים שמחים , נשברים . ואני מבינה שהם השוטים , שעליהם העולם הצליח להערים ולא עלי .. כי ברגעי ההשברות האלה הם מבינים , בדיוק כמוני , את פשר הדברים .. מבעד לדמעות רואים דברים אחרים …
מה המטרה של כל זה ? לאן זה מוביל ? כל השנאת חינם הזאת , כל הדם שנשפך ? כל ההתעלמויות של האנשים מדברים שחייבים טיפול ??
כל אחד חושב שאם זה רחוק ממנו אז זה לא אמור להדאיג אותו כי הרי כל אחד שוחה בחרא שלו .. אתם רוצים להגיד לי שאתם באמת מקבלים את זה ?? כולנו פה אחים , כולנו חולקים את אותו עולם !
תפתחו קצת את הראש ותבינו שאין פה "שלי-שלך" , כולנו באותה סירה , כולנו באותו החרא . ואם לא נעשה משהו נגד זה הסירה תטבע .
אני לא אפסיק להיות עצובה עד שדברים כאן לא יתנהלו אחרת .. אנשים ימשיכו להגיד שאיבדתי את השמחת חיים שלי .. ואולי זה נכון .. אני יודעת שכמעט בלתי אפשרי לתקן את העולם הזה
מה אני יכולה כבר לעשות כדי להפסיק את התסכול שלי ??