להישבר כמו כולם

איזו הקלה לשמוע משפט שכזה. במחי מילים אני עולה מתהומות. ולא משנה לי בכלל אם באמת יותר קל לי, ואם אכן אני שלמה יותר עם עצמי לגבי מה צריך לעשות בסופו של דבר. זה לא העניין. מה שחשוב שזה נאמר ומיד דברים הופכים לעובדה. זה מונח עכשיו על השולחן כעובדה מוגמרת ועם גורל אסור להתווכח.
עזבתי הרבה יותר קלילה ומלאה באופוריה, שהכל איכשהו יסתדר, לפחות מבחינתי. אני לא אפגע. הנוקשות האינסופית תשמור עלי גם הפעם ואני מודה לה.
אני רואה אותם מתפרקים סביבי לחתיכות קטנטנות ושמחה שאני עדיין שלמה. ורק לפעמים אני מייחלת להישבר כמו כולם. נראה לי נעים להכריז "זהו, אני במשבר. אני לא יכולה יותר!". נראה לי נחמד לעזוב את החיים לשבוע-שבועיים ולחשוב רק כעצמי ולא כאלף אנשים אחרים.