להיות שקופה

להיות שקופה זו לא עובדה, זו כמעט עבודה.
להיות שקופה זה לדעת שאם תבכי באמצע הלימודים, אף אחד לא יידע.
להיות שקופה זה לשבת בקצה הכיתה, לשרבט על המחברת, ולהעביר ימים שלמים בלי לדבר עם אף אחד.
להיות שקופה זה לשמוע את כל החברות שלך מספרות לך מה הן עשו עם בנות אחרות, במה הפעם אף אחד לא חשב לשתף אותך.
להיות שקופה זה להיות נגישה, שכל מי שרוצה לדבר על משהו ממש-מדהים-ומרגש-שלאף-אחת-אחרת-לא-אכפת-ממנו יכולה לבוא אלייך.
להיות שקופה זה להגיע הביתה אחרי יום לימודים ארוך ובודד ולצרוח לתוך הכרית כי אין אף אחד שיתעניין ויקשיב.
להיות שקופה זה המון זמן למחשבה. מחשבה עלייך ועל הסביבה.
המחשבה על מה יקרה אם מחר אמות.
המחשבה על מה יקרה את תפגע בי משאית.
המחשבה על האנשים שישתתפו בהלוויה שלי.
המחשבה על ההספדים, ועל מה יגידו בהם.
המחשבה על העצב, אם יהיה בכלל.
המחשבה על האנשים, אם הם ירגישו שינוי.
המחשבה על הכיסא בשולחן בסוף הכיתה, שאף אחד לא יישב בו ימים שלמים בלי לדבר עם אף אחד, בלי שיישב עליו מישהו כמוני. מישהו שקוף.