להיות חולה

אני מרגישה כל כך רע. התחושה הזאת מוציאה ממני את כל הכוח שהיה בי. מרוקנת אותי.
להיות חולה במובנים שלי זה להיות חולה! בדיוק כמו שזה נשמע.
זה לא לשבת בספה ולצפות בטלוויזה, זה לשכב מרותקת למיטה עם נורופן, סודה, ופח זבל ליידך.
הבחילה טיפסה בגרוני ולא יכולתי לשלוט בה עוד. היא פשוט התפרצה. הדמעות שעלו בעיני עיוורו אותי (במילא היה חושך אז בכלל…) ולא יכולתי לנשום. הרגשתי כאילו הסוודר החם שאמא שלי הביאה לי בגלל הקור חונק אותי. אוסר אליי לנשום.
למה בשבת? עלתה המחשבה הראשונה בראשי. למה לא ביום רגיל? אין לי בעיה אפילו במוצש, אבל למה בשבת? כשאני לא יכולה לעשות כלום. לא לראות טלוויזיה. לא לשמוע מוזיקה. כלום.
עכשיו ההרגשה הזאת תקועה בי ועוד כמה מהאנשים במשפחה שלי (+דוד שלי, מסכן) ומשבשת לי את כל התוכניות!
די, מתפוצץ לי הראש ואני אפילו לא מזהה אנשים. אני כנראה מבצב ממש גרוע, (יותר משתיית קולה, ותאמינו לי ששתיתי..)

אני מקווה בשבילכם שלא יהיה לכם את מה שלי יש.