להיות האפור…

אף פעם לא הייתי אדם מושלם.
אבל גם ידעתי שאין באמת בנאדם מושלם.
אף פעם לא הייתי מהילדים המקובלים שבכיתה,תמיד הייתי באמצע.
אם נגיד היה או שחור או לבן אני הייתי האפור.
אבל לפעמים זה גם קשה להיות האפור לשבת ולראות את כולם צוחקים מבדיחות פרטיות מתעסקים בסודות שלהם בהפסקות.
לעעמים זה קשה לשבת בכיתה של תשע עשרה ילדים ואתה מאגיש לבד בכל זאת.
ההרגשה הזאת יכולה לשגע אותך,להטריף את מוחך בשנייה.
לדעת שאין לך כרגע בנאדם כזה שאתה יכול לדבר איתו ולסמוך עליו על הכול.
לפעצים הייתי יושבת וחושבת שאני רוצה חברות אמיתית מישהו שבאמת יבין אותי עוד לא מצאתי אדם כזה.
אז בנתיים אני מסתפקת בלעזור לאנשים אחרים בבעיות שלהם, במקום להתייחס יותר לבעיות שלי ופשוט להתכחש אליהם.
אבל נראה לי שההרגשה של אי שייכות לא נותנת לך לדקה לשכוח באמת מהבעיות שלך
אז אני פשוט יושבת וקוראת ספרים ושומעת שירים ובוהה בקירות וחושבת לכמה רגעים מה היה קורה אילו אני הייתי אחת מהדמויות בספר כל כך הרבה דברים הייתי עושה שונה.
אבל לבסוף אני חושבת שאני זאת אני למרות כל הקשיים שאיתם אני מתחילה חהתמודד לאט לאט.
אבל לא בדרך שאני רוצה.
לפעמים אני מוציאה את זה על אנשים שלא מגיע להם אני פשוט יושבת וכועסת עליהם סתם אוו שאני פשוט מסתגרת בחדר ולא יוצאת ממנו.
אבל זה אני החלטתי שאני ייתקן את ההתנהגות שלי שאני ייתנהג לאנשים כמו שמגיע להם שהתנהגו אליהם.
אני יתחיל לעשות שינוי ולהתמודד אם מה שקורה עכשיו.
ואני שמחה על ההחלטה הזאת.