להיות אישה

ראשית, ספרנית יקרה, אולי תופתעי: אני לחלוטין מזדהה עם תוכן המאמר.
גבר (בעצם, כל יצור) שלא שולט במעשיו – על החֶברה לשלוט עבורו במעשיו.
השריקות וההערות, על־אף שאינן במקומן, ואינן ראויות – הן חלק מחופש הביטוי. מאלו עצמן, אין מה לפחד; התעלמי או שִלחי אצבע משולשת.

שנית, עימוד.
בשורה השלישית, במקום ",שום דבר כזה", הייתי מציב שלוש נקודות ומוסיף שורה רווח.
את שלוש האמירות שמתחילות ב"אני מדברת על" – כל אחת מהן בשורה חדשה.
לפני "אין דבר כזה" – שורה רווח.
הנקודה שאחרי "שריקותיהם של גברים" ולפני "יכול להיות" היא להבנתי סוף פסקה. כדאי להוסיף שורת רווח בין הפסקאות.
כמובן, זו דעתי, והיא בגדר המלצה בלבד.

שלישית, עברית.
"הדברים השוביניסטי[י]ם" – אנשים שוביניסטים, דברים שוביניסטיים.
"איך … את זה?[?]" – המלצה: זו לא שאלה, זו זעקה. סימן השאלה הכפול יכול לחדד זאת.
"על איך להתנהג לאישה(,)[;] אני רק" – סימן הפיסוק חצי־נקודה (;) חזק יותר מפסיק, וחלש מנקודה. בדיוק המקום המתאים להשתמש בו.
"שזאני" – דווקא מכותבת רהוטה כמוך, אני מצפה להגהה טרם הפרסום.
"שיקרה משהו(.)[;] או להתחיל" – שוב, סימן חצי־נקודה מתאים יותר. עוד עניין: המילה 'או' היא המשך ישיר למשפט הקודם, ולכן אינה יכולה לפתוח משפט.
"יכול להיות שיהיו שתהיינה נשים שלא יסכימו תסכמנה איתי" – מתבקש שפמיניסטית תתבטא בלשון נקבה.
". שיכריזו" ==> ;שתכרזנה – שוב חצי־נקודה, שוב לשון נקבה.
"מהאימה [ש]בללכת" – זו מטרת שי"ן השימוש, להשתמש בה.
"אני מסכימה" – ללא וא"ו החיבור. לעולם, אין וא"ו חיבור בראש משפט.
את משפט ההסגר "כמובן שגם בגלל הגברים" יש למסגר משני צידיו באותו הסימן. אפשרי מקף, אפשרי פסיק, אפשרי סוגריים.

רביעית,
אני לא גזען, אני שונא את כולם.

תודה, מצפה לעוד הערות והארות.

אהבתי.
ממש.

תודה רבה!