להיות או לא להיות פרק 3
לא האמנתי למה שאמרתי. מה אני נורמלית? הבטחתי לעצמי שאני לא אספר לאף אחד מה קרה, והנה אני פה מספרת לו הכל מבלי להתחרט כאילו ההבטחה שלי לעצמי מעולם לא הייתה, אנ .כל כך מיואשת שאני לא שמה לב למה שאני אומרת.
אני מתארת את כל מה שקרה מהקללות והיחס המגעיל שתמיד קיבלתי עד הרגע שבו התעוררתי בחדר אמבטיה וחשבתי שסוף העולם הגיע.
"סיפרת למישהו?" הוא שאל את השאלה שלא רציתי שישאל.
האינסטינקט שלי לשקר לומר שלא סיפרתי לאף אחד למורות שכן…
הייתי כל כך בדיכאון שפניתי למדריכה של מאריאל, שזה היה שבט בבני עקיבא שלא הסכים עם ההפרדה בין הבנים לבנות. וחשב שהיא מאוד מינימלית והחליט להקים תנועה שהסניפים של הבנים והבנות יהיו מופרדים, וסיפרתי לה הכל, אני תמיד מספרת לה כל מה שעובר עליי.
"כן סיפרתי למדריכה שלי" לא האמנתי שבאמת סיפרתי לו.
"ומי זאת?"
"רעות כהן מכיתה י'1"
"בואי נלך אליה" מה? מה זאת אומרת?
"ל… למ… למה?"
כדי שהיא תעזור לך, את לא מפסיקה לבכות אני רוצה שהיא תרגיע אותך, נשמע שהיא אדם שקרוב אלייך" הוא אמר עובדה פשוטה שכל כך הסעירה אותי, למה לעזאזל הוא קורא אותי כמו ספר פתוח?
אז אנחנו הולכים לכיתה שלה
"אפשר את רעות כהן?" אני שואלת כל הביטחון שלי חזר
"מי מבקש?"שואלת המורה
"אני" הרב צץ מאחוריי
"בסדר, אבל תחזרי מהר"
"מה קרה?" היא שואלת מודאגת
"מעיין, אולי תלכי להגיד למורה שאת מתעכבת?" הרב שואל בקול שאי אפשר להתווכח איתו אז אני הולכת מודעת לעובדה שכרגע הם מדברים עליי.
כשאני חוזרת רק רעות נמצאת שם מאוד מודאגת.
"הכל יהיה טוב, את מאמינה לי, נכון?" היא שואלת בקול שנשבר מעט, ולי אין ברירה רק להסכים איתה למורות שאני יודעת שרק הולך להחמיר.
היא תמיד הייתה אדם ישיר וברגע זה כל כך שנאתי את התכונה הזאת…
"היועצת…" היא נושמת עמוק מאוד " היא רוצה לדבר איתך, מסכימה?"
תגובות (0)