לבד בפנימייה- פרק 2

"ביי," האבי נשק לי במצח ויצאתי מהאוטו.
חייכתי לו והסתובבתי לשערי הפנימייה.
ראיתי ילדים מכל עבר.
הרבה בחורים, ואף אחד לא חתיך. (באססה!)
"את רייצ'ל?" נשמע ול מאחורה.
לא האמנתי שמישהו מכיר אותי פה.
הסתובבתי וראיתי בחורה נראית נחמדה, נמוכה, צנועה עם סוודר וחצאית.
"כן, אני רייצ'ל, אבל אני מעדיפה שתקראי לי ריי" חייכתי אליה.
"אוקי, ריי. בואי, אני אראה לך את החדר שלך" הוא הלכה לכיוון הבניינים, הלכתי אחריה.
"אז את…?" ניסיתי לפתח שיחה.
"אני אריאן, אני המזכירה והאחראית על חדרי הבנות" היא חייכה אליי.
"אה, סבבה" השוממתי.
"כיבוי אורות ב-10:00 בלילה"
"לא,כיבוי אורות ב-10:00 בבוקר." התבדחתי, כנראה שזה לא הצחיק אותה.
"אי אפשר להתראות עם בני הפנימייה עד ל-8:00 בערב." תקפה.
מסתבר שמאחורי הבחורה הצנומה הזאת מסתתרת רשעית.
"אוקיי," גלגלתי עיניים.
"והנה החדר שלך" היא פתחה את הדלת וראיתי שתי בנות יושבות זו ליד זו.
"בנות, שכחתי להגיד לכן שמצטרפת אליכן תלמידה חדשה. אני מקווה שתתיחסו אליה יפה" אמרה לבנות.
"ברור!" אמרו.
היה להן קול של סנוביות!! אוי לא!!
האחת בלונדינית עם עיניים ירוקות, גבוהה. (אבל היא הייתה עם עקבים).
והשניה שטנית, עם עיניים ירוקות. (או אמ ג'יי!!)
"טוב, להתראות" אריאן יצאה ווסגרה את הדלת.
"המיטה הזאת שלך" הן הצביעו על המיטה הכי קטנה ומכוערת שהיה בחדר.
לא היה לי כוח להתווכח איתן אז הנחתי את התיק הכבד על המיטה והתיישבתי עליה.
בנתיים הן צחקקו על משהו. אולי ריכלו עליי.

אחרי שעתיים שסידרתי את הבגדים שלי בארון הן יצאו לארוחת בוקר שבחדר האוכל.
פתחתי את הדלת מיד כדי לראות לאן הן הלכו אבל הן נעלמו מיד ולא היה זכר להן.
יצאתי עם הקפוצון על ראשי, ידים בכיסים ושומעת מוזיקה, ומסתכלת על הרצפה.
ו…לא שמתי לב שאני עוד מעט אתנגש במישהו..:(
"תגידי, את לא מסתכלת לאן את הולכת??" הוא צעק עליי.
היה לו עיניים כחולות ושער שחור קצוץ.
"אמממ.. אני..למה אתה לא מסתכל לאן אתה הולך?" תקפתי בחזרה.
"רגע, אני לא מכיר אותך..את חדשה פה?"
"כן," השפלתי את ראשי.
"ברוכה הבאה" הוא חייך אליי.
"כן..נראה לי שאת קבלת הפנים שלי עשית לפני חצי דקה" התחמקתי ממנו ורצתי לכיוון חדר האוכל.

לבסוף, אחרי רבע שעה של חיפושים אחריי 'חדר האוכל' המפורסם מצאתי אותו, אבל הייתה בעיה אחת, לא היה לי מקום לשבת.
אז לקחתי את המגש וישבתי על הריצפה.
ונחשו מי בא פתאום…?!!?! כן, ההוא.
אה, הוא מתקרב אליי. מה הוא רוצה??
"הי, גברת מסתתרת. למה את יושבת ברצפה?" הוא חייך אליי.
"אין לי מקום לשבת"
"טוב, האמת שרציתי להגיד לך סליחה על מקודם. שצעקתי עלייך. בתור פיצויי אני יכול לתת לך מקום לשבת?"
"לא תודה"
"למה? כיף לך לשבת על הריצפה ולאכול?"
"האמת ש……..כן!!!!!!!!!!!"
"טוב, טוב. אבל אל תגידי שלא הצעתי לך לתת לך מקום.."
"אני הולכת מפה" מלמלתי והלכתי במהירות לצד השני לחדר האוכל, אולי יש שם מקום.