לא רוצה להיות עצמי יותר!

נמאס לי! נשבר לי להיות עצמי!
לא רוצה את זה יותר!
אני מוכנה להיות כל דבר, באמת, רק לא להיות אותה אחת!
לא אכפת לי מה, רק לא להיות אני!
אבל זהו אתם מרוצים? משכתם אותי ללמטה,
למקומות שהבטחתי לעצמי לא ליפול אליהם.
תבינו אותי, אני אולי כל הזמן סולחת,
אבל אני אף פעם לא אשכח איך גרמתם לי להרגיש.
כל זה היה בשביל..?
בשביל לראות שגם לחזקים מותר להישבר ולבכות?
אולי אחרי הכל אני לא חזקה כמו שחשבתי.
ואני מתכוונת לכל כך הרבה אנשים, אבל אתה,
אתה היית המכה הכי כואבת,
אבל גרמת לי לפקוח עיניים ולראות שאולי זה לא טוב לנו כבר,
אולי הדבר הזה רק מזיק,
אני אלא יודעת מה איתך, אבל אותי לימדו להגיד כל מה שיושב לי על הלב,
ובאמת עשיתי את זה אבל זה לא עזר,
זה רק גרם לי להיות יותר מגעילה, חוצפנית ומעצבנת,
אז החלטתי, אני כבר לא אומר איך אני מרגישה אלה אם זה המחברת,
כי היא לעולם לא תבגוד בי,
אני אולי אשלח הודעות פה ושם אבל לא כמו פעם,
מפורטות שמסבירות הכל,
אני אשמור את הכל כאן, בלב,
אני אתחיל לחזור לשיטה החדשה,
להראות כל היום שאני בסדר, גם אם לא,
ללמוד לשלוט בקול גם כשאני כל כך קרובה להתפרק,
ואז אחרי כל היום הקשה שיהיה לי אני אחזור למיטה,
השים את הראש מתחת לכרית, אצעק, התפרק ואבכה,
אבל אז יגיע יום "חדש" שיהיה בדיוק אותו הדבר.
אבל מה לעשות ככמה אני החלטתי…
אם תרצו אולי עוד איכשהו אני אשכח משהו פה ושם…
אבל אני לא אחזור להיות כמו שהייתי פעם:
שמחה, קופצת, פתוחה, מקבלת, מאושרת…
יהיה ככה עכשיו ואין מה לעשות.