לא קל לחיות פה…
לא קל לחיות פה,
גוף ונשמה.
לנסוק גבוה,
להתרסק על אדמה.
ואין לי שקט,
אך מצידי רק שתיקות,
כי הלב שלי כוסה בהרבה שכבות.
אין לי מושג מה הולך שם,
הכל בבאלגן,
להיות כל כך אטום ולהשתלב בשיגרה.
וכל הפרצופים פה כל כך שונים,
אני בקושי מכירה ת׳עצמי זה מעיק לי בנימים.
חלאס אין כבר דמעות.
רוצה להתנער,
רוצה להשתחרר,
מכל הלחישות שמפחידות אותי,
מכל הגיבורים ות׳דמיות שמלחיצים אותי.
לא זה לא קל לחיות פה,
בחוץ יש מלחמות,
כבר נעשתי אדישה ממלחמה אחת בראש.
וזה מרגיש קצת פסיכי, מרגיש קצת אנוכי…
אבל אני לא יודעת מה אצלי שקרי ואמיתי.
לא רוצה יותר לכבות שריפות,
לרוץ אחרי במקום להתפרץ,
לגדול, לפרוח.
כן אמא, להצליח.
תגובות (3)
דווקא יצא לך קטע ממש טוב, הכתיבה פשוט נהדרת…:)
וואו יצא מרגש ועצוב.. בדיוק מה שאני מרגישה גם:(
כל כך אהבתי את הכנות שהופכת את הקטע הזה למיוחד.
אני מצטערת שזה המצב, לפי מה שאת מתארת פה, אני מתארת לעצמי שזה לא קל… המון בהצלחה( :