לא מה שאתם חושבים…

ישבתי במשרד. מנורת הקריאה מולי ואני מעלעל בחומר שהעביר לי הבוקר מנחם.
מנחם כשמו כן הוא. עובר ומנחם ,זה כלכך מובנה אצלו ,הוא בטח בכלל לא שם לב…ואפשר להגיד שכולם שווים בעיניו.לכולם הוא מתיחס בשיא הרחמנות והדאגנות. איש צדיק .הוא סיפר לי פעם שהיה בישיבה , עכשיו דתלש.דתי לשעבר… אבל המצוות נשארו.

הנושא יבש ביותר, אבל למנחם יש סגנון מיוחד, הוא מצליח להעביר את החומר בצורה רהוטה.
נקי, ללא שגיאות כתיב או תחביר . זה עוזר כלבבי. איש משכמו ומעלה .
אני נזכר שאני צריך לדבר עם כח אדם , לשנות לו את ההגדרה. הוא יותר מעוזר. בשבילי הוא גם עוזר אבל בעיקר יועץ , תומך , אפילו נושא כלים , אבל מרצונו הטוב ,חלילה לי מלהלעיז עליו…
ועוד כהנה וכהנה ,אני בלעדיו לא אשרוד .

עכשיו אני אעשה הפסקה .
…גולי תקראי לאנסטסיה להכנס אלי…
אנסטסיה נכנסת, אור גדול נכנס איתה. היא סוגרת את הדלת.
שבי אנסטסיה אני אומר לה.
היא מתישבת, החצאית הקצרצרה מתרוממת.
החולצה שלה צמודה והציצים הקטנים שלה מתריסים.יש לה ציור של ורד קטן על אחד מהם.
המגפיים השחורים שלה , גבוהי העקב מגיעים כמעט עד החצאיתץ זה מאד יפה ומתאים לה.
מה קורה … אני שואל אותה.
היא מספרת שיש לה עכשיו מלא בחינות.היא לא ישנה אפילו בלילה. כל הזמן דוגרת .חולמת על משפטים וחוקים וסדא.
אמא שלה צועקת עליה שתעשה קצת הפסקה.
ממוצקה שלה מביאעה לה תה , טוסט, אחרת היתה בכלל שוכחת לאכול .
ברנרד , היא אומרת לי
רוצים להעיף את אמא מהעבודה …
היא מבוגרת…
היא מוכנה להמשיך לנקות.
אתה יודעכ שאמא היתה מורה פעם בחיים האחרים …
אני רואהה את אמא שלה אשה נאה כבדת משקל , בגיל העמידה אבל בריאה וחסונה. אולי בגילי.
אנסטסיה, אני אומר , אני אנסה לעזור כמיטב יכולתי אני לא מבטיח כלום.
את הרי יודעת שזה בא בגלים…עכשיו את המחלקה הזאת מדללים…
אנסטסיה מורידה את הראש ומהנהנת.
ברנרד, היא מוסיפה, גם אבא לא עובד עכשיו…בקושי אנחנו שורדים את החודש…היא אומרת לי ואני חש מועקה .
אנסטסיה היא כמו בת בשבילי . אני דואג לה , אף אחד כאן במשרד לא יודע שאני קניתי לה את המגפיים המדליקים האלה . היינו בקניון. היא התלהבה ואני שמחתי לשמח אותה.
אנסטסיה שימחה אותי אחר כך…
האמת , קשה לעמוד בפניה , היא חכמה היא מצחיקה וגם לא לא להאמין היא גם קצת אוהבת אותי, נכון אני בגיל של אבא שלה אולי , אבל היא סומכת עלי ויש לה המון חום ואהבה.
אני יודע, אני לא משלה את עצמי , אם לא הייתי מנהל כזה חשוב…אז בקושי היתה מעיפה אלי מבט, אבל ככה זה בחיים… אנחנו תמיד מנצלים את ההזדמנויות שנקרות בדרכנו.
אנסטסיה יוצאת . אני לא מסכים לחבק או לנשק אותה במשרד. יש גבול לכל דבר. ואני איש של חוקים וכללים.
אחרי העבודה זה כבר משהו אחר.בשבוע שעבר היא הזמינה אותי אליהם הביתה.אמא שלה הביאה לי כוס קפה..שוחחתי עם אבא שלה, שיחת חולין של גברים.ספורט וכאלה .
אחכ נכנסנו אליה לחדר.אין להורים שלה בעיה עם זה. מבחינתם אנחנו משחקים ביחד שחמט.
זה דבר שלא יקרה בחיים במקומותינו. אבל פה זה לא חריג בכלל.
חצי שעה אחר כך הלכתי הביתה . אשתי היקרה, משוש חיי, האשה שאיתי, שמחה לראות שאני עדיין איתה, שלא ערקתי לקווי האוייב…