לא כמו כולם
זה לא רק היום וזו לא רק תקופה,
תמיד הרגשתי קצת מוזרה מכולם,קצת אחרת.
אף פעם לא ידעתי לשים את האצבע על מה שונה בי,אולי זה בגלל שגדלתי קצת אחרת מכולם ואולי זה בגלל שאף פעם לא הייתה לי משפחה אמיתית ונורמלית להאחז בה,אולי זה בגלל הנטייה המינית שלי שנלחמתי בה שנים עד שהגעתי להשלמה וקבלה שלי עם עצמי.
אולי זה פשוט עניין של אופי,קצת יותר חדה מהשאר,חושבת קצת יותר לעומק ומנתחת כל דבר כאילו יש לי אשה וילדים לחזור אליהם בסוף כל יום במקום פשוט להנות מהרגע.
אני תמיד אומרת שהגיל הזה לא יחזור אבל את רובו אני מבלה במחשבות האלה שמשהו אצלי לא בסדר,למה אין לי עשרות חברים כמו לכולם?ולמה אני מוצאת את עצמי ימים שלמים לבד בלי שאף אחד יזכר בקיומי?אולי זה מה שאני משדרת כי אני כן בן אדם כיפי,קליל,זורם ומצחיק וזה ציטוט כן?
אבל משהו בפאזל לא מסתדר,משהו חסר לי כדי שאני אוכל באמת להיות שלמה ולהבין מי אני ומה אני.
הראש חושב 24/7 ובכל שנה של התבגרות שעות השינה מתחלפות בעוד מחשבות.
את האמת,אני פשוט מרגישה אבודה בתוך עצמי,בתוך גוף עם נשמה שעייפה מלכאוב,עייפה מאכזבה של בני אדם,של אנשים שקראתי להם חברים.
האכזבות הפכו את הלב למבצר ולא מזמן נתתי לך להיכנס,לא מזמן פתחתי לך תריס ופרצת את הדלת ועכשיו כשאת לא פה אני שוב מבינה למה,למה המפתח היה שמור כל כך עמוק שאפילו אני לפעמים אשכח היכן הוא
ידעתי שזה יקרה,שהיא שוב תעזוב ואני שוב אשאר להישבר עם עצמי ימים ולילות עד שהלב יאבד תחושה ורגש יהפוך למין זכרון ישן.
תגובות (2)
מותר לי להחליט שזה נכתב גם עליי? פשוט בול.. וכזה מקסים..
תודה רבה!